פסק דין לפנים משורת הדין בעניין חוב בתיק הוצאה לפועל

בית המשפט קיבל את בקשת המבקש והורה לבטל פסיקתא שניתנה בעניינו לאחר אי עמידה בתשלום הסדר החוב לתובעת, כפי שנקבע בהסכם גישור. לדעת השופט, שיקולי צדק לפנים משורת הדין הם שחייבו את ביטול הפסיקתא, אך בה בעת, הובילו לחיוב המבקש בסנקציה חלקית בשל הפרת ההסכם.

במקרה זה, בית המשפט התבקש לבטל פסיקתא שנחתמה בהליך קודם בתיק זה ולתת פסק דין חלופי. על פי הנטען, חברת סלקום הגישה תביעה כספית נגד חברת פוטו ספורט, המבקש ואחרים. התביעה נגד החברה התבססה על עילה חוזית בעוד שלגבי שאר הנתבעים, היה מדובר בעילות נזיקיות ומדיני התאגידים.

בנובמבר 2005 נחתם הסכם גישור במסגרתו הנתבעים התחייבו לשלם לתובעת 18 אלף ₪, כאשר נקבע כי עמידה בתנאי ההסכם תגרור פירעון מיידי של החוב הקודם שעמד על 43 אלף ₪. באוגוסט 2006 התובעת הודיעה כי הנתבעים לא עמדו בהסכם הגישור ולכן התבקשה פסיקתא בהתאם לקביעות שלעיל. הנתבעים לא הגיבו לבקשה זו ובאוקטובר 2006 נפתח נגדם תיק הוצאה לפועל. חודשיים לאחר מכן, הגיש המבקש בקשה לביטול הפסיקתא.

טיעוני הצדדים

לטענת המבקש, הוא לא ידע שמספר שיקים לא חוללו. כלומר, לא היה מודע לקיומן של בעיות בפירעון החוב. זאת משום שאותם שיקים נמשכו על שם אחיו ובאותם ימים, פרץ ביניהם סכסוך ונבצר ממנו לעקוב אחר מצב החשבון. בנוסף, נטען כי הוא גילה אודות הבקשה לפסיקתא רק במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל. כמו כן, נטען כי יותר ממחצית מהתשלומים שנקבעו בהסכם הגישור נפרעו במלואם.

לכן, העמדת הדרישה לפירעון מיידי על סך כל סכום התביעה הייתה חסרת פשר. לטענתו של המבקש, לו התובעת הייתה מודיעה לו אודות חילול השיקים, הוא היה פועל לתיקון הבעיה וההליכים שנעשו לאחר מכן היו מתייתרים. לאור כל האמור לעיל, באת כוחו של המבקש טענה כי על בית המשפט היה לפעול לפנים משורת הדין ולחייב את המבקש בסנקציה פחותה מאשר הקביעה על פי הסכם הגישור.

בא כוח התובעת דחה בקשה זו וטען כי לא היה מקום לסטות מהסכם הפשרה. לדידו, לאחר הודיית הנתבעים בחוב, תפקידו של בית המשפט היה לתת פסק דין ולא לקבוע את יכולת הנתבעים להשיב את החוב, תפקיד שנמסר להוצאה לפועל. כלומר, לבית המשפט כלל לא הייתה סמכות לבדוק את יכולת ההחזר של הנתבעים או לאפשר הסדר חוב שונה, לאור העובדה שהיה מדובר בהפרת הסכם בעניין.

דיון והכרעה

השופט הבהיר כי ככלל, הסכמים יש לכבד. במקרה שנקבע בהסכם הסדר תשלומים שהופר, על בית המשפט היה להשית את הסנקציה עליה הסכימו הצדדים. עם זאת, במקרה דנן היה מקום לחרוג מכלל זה. זאת לאור העובדה שמרבית התשלומים בגין חוב הנתבעים לתובעת שולמו והבעיה ביתרת השיקים נבעה מהיעדר ידיעה של המבקש אודות חשבון המחזיק בשיקים.

בעיה זו הייתה ניתנת לפתירה ולכן, בשל שיקולי צדק והגינות, על בית המשפט היה לבטל את הפסיקתא. השופט הוסיף כי מטרת הסנקציה שנקבעה מלכתחילה בהסדר הגישו הייתה להגן על התובע במקרים של הימנעות הנתבע מחובת התשלום וכן להרתיע מפני אי תשלום, תוך יצירת מחויבות להסדר ולעמידה בו.

לכן, לו המבקש היה חותם על ההסכם בחוסר תום לב, וללא כל כוונה לפעול על פיו, או שהיה משלם חלק קטן מהסכום, הרי שהיה מקום להפעלת הסנקציה. במקרה זה, המבקש רצה לפעול על פי הסכם הגישור ובדק ככל שיכל את חוקיות התשלומים. על כן, השופט הורה לבטל את הפסיקתא ובכך קיבל למעשה את בקשתו של המבקש. עם זאת, הוא סבר כי היה זה ראוי להטיל סנקציה חלקית שכן היה על המבקש ליידע את התובעת על הסכסוך שפרץ בינו לבין אחיו ובעקבותיו חוללו השיקים ולפעול ביוזמתו על מנת לבדוק את יכולת פירעונם. בסופו של דבר, השופט העמיד את החוב הנותר על סך של 9,720 ₪ אותו היה על המבקש לשלם לתובעת.