תביעה בעניינים הכרוכים במקרקעין המצויים בהליכי ההסדר

הליך של הסדר מקרקעין הוא הליך בו מתבצע ניהול ורישום של זכויות במקרקעין. במסגרת ההליך, כלל הטוענים להיותם בעלי זכויות במקרקעין נדרשים להציג את תביעותיהם, לרבות הראיות התומכות בכך, ופקיד ההסדר מכריע בדבר הזכויות בנכס. במקרה שלפנינו, המבקשת ביקשה מבית המשפט להכריע בדבר הזכויות במקרקעין אשר היו באזור הסדר, וזאת טרם סיומו של הליך ההסדר.

יש לכם שאלה?
פורום מקרקעין

המשיבה, רשות הפיתוח באמצעות סוכנות עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, הייתה רשומה בפנקס השטרות כבעלת הזכויות במקרקעין שבמחלוקת. מנגד, המבקשת, חברת בתי המלון הערביים בע"מ, טענה כי רכשה את המקרקעין אליהם השתייכה חלקת המקרקעין של המשיבה מפקיד ההסדר הירדני, ונרשמה כדין כבעלת הזכויות בלוח התביעות של הליך ההסדר.

כלומר, היה מדובר בשני רישומים מקבילים סותרים. לפי פנקס השטרות המשיבה היא שהייתה בעלת הזכויות במקרקעין, ואילו לפי לוח התביעות של הליך ההסדר, המבקשת הייתה בעלת הזכויות באותם מקרקעין.

המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט השלום, במסגרתה טענה כי המבקשת נהגה במקרקעין מנהג בעלים, וביקשה לתפוס בהם חזקה. זאת חרף העובדה שלא הייתה לה בעלות בהם, ותוך התעלמות מהזכויות של המשיבה בשטח.

מנגד, המבקשת טענה כי היא הייתה בעלת הזכויות במקרקעין, והחזיקה בהם מאז שרכשה אותם בשנות ה-60. בנוסף, המבקשת גרסה שלבית המשפט השלום לא קמה סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן סמכות זו הייתה מסורה לבית משפט המחוזי.

בית המשפט השלום דחה את טענת המבקשת, ולכן האחרונה הגישה בקשה לרשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה, המבקשת טענה כי בסיס המחלוקת בין הצדדים היה זכויות הבעלות במקרקעין באזור הסדר, ולכן המחלוקת הייתה נתונה לסמכותו של בית המשפט המחוזי, ועל בית משפט השלום היה לדחות את התביעה על הסף. מנגד, המשיבה טענה כי דין התביעה היה כדין תביעה לסילוק יד, ולכן הייתה נתונה סמכות לבית משפט השלום לדון בה.

הכרעת בית המשפט המחוזי

רכב השופטים החליט להיעתר לבקשת המבקשת לקבלת רשות ערעור, ולכן לקיים דיון לצורך הכרעה במחלוקת. השופטים עמדו על כך שהיה מדובר במקרקעין אשר היו מצויים באזור הסדר, וככאלה הייתה נתונה סמכות עניינית לשני בתי המשפט, חרף המגמה למנוע התדיינויות מצטלבות. הרציונאל היה לקיים דיון אחד מקיף ומעמיק, אשר יבהיר את הזכויות של על אחד מהצדדים במקרקעין.

הרכב השופטים קבע כי לבית משפט השלום הייתה נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעת המשיבה, שכן היה מדובר בתביעה לסילוק יד ממקרקעין. תביעה זו מטרתה היה לתקן ניסיון של המבקשת לקבל פסק דין מבית המשפט לפיו היא הייתה בעלת הזכויות במקרקעין, וזאת תוך התעלמות מקיומה של המשיבה וטענותיה, ותוך ניסיון להדירה מההליך המשפטי.

יתרה מכך, מכיוון שהמקרקעין היו באזור הסדר שטרם הסתיים, ייתכן שישנם טוענים אחרים לזכויות בהם, ולכן לא היה נכון להעביר את השאלה לפתחו של בית המשפט המחוזי על מנת להכריע בזכויות של הצדדים בנכס. לסיכום, בית המשפט העניק למבקשת את רשות הערעור, דן בערעור לגופו, ודחה אותו.