דחיית בקשה לפסלות שופט בעליון

על מנת לפסול שופט מלדון בתיק, יש להציג ראיות משמעותיות המוכיחות קיומה של עילת פסלות. בתי המשפט לא נוטים להורות על פסלות השופט בהיעדר ראיות אלו, מאחר ועצם בקשת הפסלות כשלעצמה מטילה צל כבד על השופט ועל מערכת השפיטה כולה. להלן דוגמא לכך.

רקע

במקרה זה, נידונה בבית המשפט העליון בקשה לפסלות שופט. על פי עובדות המקרה, המשיבה הגישה תביעה לתשלום פיצויים נגד המערערות, שהיו חברות זרות, עקב הפרת חוזה הפצה בלעדי בישראל. בתגובה, המערערות ביקשו את סילוק התביעה על הסף ולחלופין, עיכוב הליכים עד לבירור תנית השיפוט הייחודית שנקבעה בחוזה בין הצדדים.

בית המשפט דחה את בקשת המערערות וקבע שתנית השיפוט לא הייתה ייחודית ולא חלה על התביעה דנן. כמו כן, נקבע שבית המשפט הישראלי היה הפורום הנאות לדון בתביעה ובעל סמכות לעשות כן. לפיכך, החלו הליכים קדם משפטיים. במסגרת אחד מהליכים אלו נטען שהשופט התערב ונקט עמדה לטובת המשיבה בשאלת הסמכות. זאת כאשר הוא ייעץ לבא כוח המשיבה כיצד לפעול ומה לעשות, כל עוד העניין היה תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי. לפיכך, המערערות ביקשו לפסול את השופט. לשיטתן, התערבות השופט לטובת המשיבה באה לביטוי בדרכים נוספות, ולכן היה ראוי לפסול אותו. 

בקשת הפסלות נדחתה, לאחר שנקבע שהיא הוגשה בשיהוי וללא כל בסיס. השופט הדגיש שבהתערבותו בהליך לא היה כל פסול ושהוא לא נקט עמדה לטובת המשיבה, אלא דן בכלליות בשאלת סמכות בית המשפט בהליך, מתוך ניסיון לצמצם את גדרי המחלוקת ולהביא להסכמה בין בעלי הדין. על כן, הוגש הערעור דנן.

הטיעונים בערעור

לטענת המערערות, התערבות השופט הייתה רחבה והצביעה על ניסיון בית המשפט לחזק את החלטתו בנוגע לשאלת סמכות השיפוט, תוך דחיית טענות הראשונות בעניין. נטען שלנוכח נכונות השופט לסייע למשיבה בשאלת הסמכות הבינלאומית וניסיונו להשפיע על טענות המערערות, עלה חשש ממשי בנוגע לאובייקטיביות בית המשפט. חשש זה חייב את פסילת השופט.

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור וטענה שהוא הוגש כחלק מניסיונות המערערות להתישה, לבזבז את זמנה ולדחות את בירור המחלוקות לגופו של עניין. באשר לאירועים עצמם, נטען שהשופט לא התערב לטובת המשיבה ואף לא הייתה לכך כל הוכחה עובדתית בפרוטוקול הדיון. למעשה, המשיבה טענה שטענות המערערות התבססו על התרשמות סובייקטיבית של בא כוחן, שביקש לנסות מזלו אצל שופט אחר.

הכרעה

לאחר שמיעת טענות הצדדים וסקירת הראיות בנושא, השופטת החליטה לדחות את הערעור. היא קבעה שהבסיס לבחינת הטענות שהועלו נגד השופט היה פרוטוקול הדיון, ששיקף את שאירע במציאות. מהפרוטוקול שצורף לדיון לא עלו ראיות לכך שהשופט אכן התערב לטובת המשיבה והתבטא בצורה לא הולמת. יתרה מזאת, נפסק שגם אם היו התבטאויות מיותרות, הן נאמרו באווירה לא פורמאלית, טרם הדיון והדבר לא הצדיק את פסילת השופט.

כמו כן, נקבע שהמערערות לא הציגו ראיות משמעותיות שהוכיחו קיומה של עילת פסלות ולכן בקשתן נעדרה תשתית מספקת. נקבע שהיא התבססה על חשדות, תחושות והשערות אישיות, שלא היו יכולות לשמש בסיס לטענת הפסלות. על כן, הערעור נדחה והשופט לא נפסל.