מדינות רבות בעולם מתירות לבן או בת הזוג של תושב המדינה להגר לארץ ולקבל מעמד חוקי, על מנת למנוע פיצול בין בני המשפחה. כלומר, במטרה לאחד משפחות. בישראל, מדיניות איחוד המשפחות מוחלת באופן מיידי על בני זוג יהודים ומי שאינו יהודי, נדרש לקבל אישור מתאים טרם כניסתו לישראל. בפועל, אישורים אלו לא ניתנים בתדירות גבוהה ותהליך קבלתם אורך זמן רב וכתוצאה מכך, ישנן משפחות בהן אחד מבני הזוג חי בישראל והשני לא. להלן דוגמא.


יש לך שאלה?
פורום אזרחות ישראלית
פורום פלילי
פורום זכויות הגבר במשפחה


במקרה הבא, הוגשה לבית המשפט עתירה מנהלית במסגרתה העותרים ביקשו לבטל את החלטת המשיב שדחה בקשתם לאיחוד משפחות. עובדות המקרה כדלקמן: העותר, יליד שנת 1973, היה תושב קבע בישראל. העותרת, ילידת שנת 1969 הייתה תושבת יהודה ושומרון. השניים נישאו זה לזו בשנת 1994 והיו להם שלושה ילדים. החל משנת 1999, העותרים הגישו בקשות לאיחוד משפחות ונקטו בהליכים משפטיים על מנת להכשיר את שהות העותרת בישראל באופן זמני. שהות זו התארכה והלכה למעשה, נמשכה במצטבר זמן רב.


במשך השנים, העותרים החליפו עורכי דין שטיפלו בבקשותיהם ובשלב מסוים, הטיפול בהליכים עוכב כתוצאה מהליך פלילי שהתנהל נגד העותר. גם בדיקות ביטחוניות ונוספות שנערכו לעותרים הובילו לעיכוב הטיפול בהליכים. למעשה, הליכים אלו נמשכו זמן רב הן בשל הביורוקרטיה והן בשל הליכים שונים שננקטו על ידי העותרים, לגביהם צוין שהם לא היו בתום לב.


בשנת 2004, העותר נשא אישה שנייה. העותרת גילתה עליה רק בעקבות סירוב הבקשה לאיחוד משפחות אותה הגישה. לטענת העותר, הוא נשא אישה זו בלחצה של אמו ומאחר והעותרת הביאה לעולם רק בנות ולא זכרים. למעשה, במסגרת הליך זה, בא כוח העותרים ביקש מבית המשפט להעדיף את העותרת על פני האישה השנייה באמצעות מתן אישור לאיחוד משפחות.


הכרעה


כך או כך, השופט החליט שדין העתירה לאיחוד משפחות להידחות. הוא הדגיש שמי שאינו אזרח ישראלי, בעל אשרת שהייה או תעודת עולה לא קנה לעצמו זכות לשהייה בארץ. אלא, ישיבתו מותנית ברישיון שמוענק מכוח חוק הכניסה לישראל והסמכות להעניקו מסורה לשר הפנים, או למי שהוסמך על ידו לשם כך.


הלכה למעשה, העותר פעל בניגוד לחוק כאשר נשא אישה נוספת ובכך ביצע את עבירת הביגמיה, שעונש המאסר המקסימאלי בגינה עמד על חמש שנים. בנסיבות אלו, השופט קבע שלא היה מקום להושיט יד לעותרים ולהעניק מעמד לבת הזוג של העותר, שהיה נשוי לאישה אחרת, ובכך לבחור צד בסכסוך המשפחתי ולעודד ביצועה של עבירת הביגמיה. על כן, העתירה נדחתה.