סמכות בינלאומית על נתבע זר - THE NORTH FACE

בתי המשפט
א 4534/05 בית משפט השלום כפר-סבא
בשא 5153/05
10/09/2007 תאריך: כב' השופט ר. אמיר בפני:

בעניין: כוכב הצפון ציוד מחנאות בע"מ התובעת
ע"י ב"כ עו"ד גונן קסטנבאום

נ ג ד

1 . THE NORTH FACE INC
.2 . THE NORTH FACE (EUROPE) LIMITED
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר שלמה כהן ושות

3 . וי.אף ישראל (אפארל) בע"מ
4 . מחלב דורון
ע"י ב"כ עו"ד אבימור - שדמי
הנתבעים

החלטה

מבוא, והמסגרת הדיונית

1. העניין העומד להכרעתי הוא שאלת הסמכות הבינ"ל בתביעת התובעת נגד הנתבעות 1-2.

2. התובעת, חברה ישראלית, הגישה תביעה לפיצויים בסך 2 מיליון ₪ נגד ארבעה נתבעים, בעילה של הפרת חוזה סוכנות בלעדית לשיווק מוצרי THE NORTH FACE בישראל, וכן בעילות של תרמית ומצגי שווא וחוסר תום לב בקשר עם החוזה האמור, ובעילה של גרם הפרתו של אותו חוזה.

התביעה הוגשה, כאמור, נגד ארבעה נתבעים: שתי חברות זרות, שהעניקו לתובעת את הסוכנות לפי הנטען (הנתבעות 1-2); חברה ישראלית, שנטען כי גרמה לנתבעות 1-2 להעביר את הסוכנות לידיה (הנתבעת 3); ומנהלה של הנתבעת 3, אשר נטען כי הוא היה המוציא והמביא בכל מהלך הפרת חוזה הסוכנות והעברתו לידי הנתבעת 3 (הנתבע 4).

3. התובעת הודיעה בתביעתה, כי בכוונתה לבצע מסירה לנתבעות 1-2 בתחומי ישראל, באמצעות הנתבעים 3-4, כמורשים מטעמן בניהול עסקים בגדר תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי.
לחלופין הודיעה התובעת בתביעתה, כי אם הדבר לא יוכר כמסירה כדין - תבקש היתר המצאה מחוץ לתחום לשתי נתבעות אלו, 1-2.
ובהתאם לעמדתה זו, ביצעה התובעת מסירה לנתבעות 1-2 אצל הנתבעים 3-4.

4. הנתבעות 1-2, שהן כאמור חברות זרות, הגישו בקשה למחיקת ו/או להעמדת ההליכים בתביעה נגדן - מטעמים של חוסר סמכות בינ"ל ביחס אליהן, לרבות בשל שיקולי פורום לא נאות וסעיף שיפוט זר.

5. התובעת השיבה לבקשה, והתייחסה במסגרת זו אף לאפשרות החלופית של מתן היתר המצאה מחוץ לתחום.

6. בפתח ישיבת יום 28.9.06 שנקבעה לדיון בעניין, וכיוון שתצהירי שני הצדדים התייחסו לכל הסוגיות, וכדי לחסוך בהליכים ולמנוע אפשרות של דיון עתידי נוסף בנושא זה, הסכימו הצדדים כדלקמן:

התובעת תראה כטוענת למסירה באמצעות מורשה לפי תקנה 482, ולחלופין כמבקשת היתר המצאה מחוץ לתחום (שייראה כאילו ניתן).
והנתבעות 1-2 ייראו כמבקשות להצהיר שאין למסור להן בארץ באמצעות מורשה לפי תקנה 482, וכי יש לבטל את היתר ההמצאה (שייראה כאילו ניתן).

ובפני ביהמ"ש יעמדו על הפרק - גם שאלת תוקף ההמצאה באמצעות מורשה; גם שאלת היתר ההמצאה מחוץ לתחום; וגם שאלת שיקול הדעת, האם להשתמש בסמכות הבינ"ל (בהנחה שהיא קיימת על יסוד אחד מאדנים אלו).
עוד הוסכם,כי לעניין תוקף המסירה בארץ באמצעות מורשה יהיה הנטל על הנתבעות 1-2, ואילו לעניין היתר ההמצאה מחוץ לתחום יהיה הנטל על התובעת.

7. המצהירים התייצבו, החקירות נשמעו (חקירת המצהיר הזר באנגלית, כמוסכם), והסיכומים הוגשו.
הצעת פשרה (לבוררות בינ"ל) נדחתה ע"י אחד הצדדים.
לא נותר אלא להחליט בעניין.

8. תחילה אבקש להתייחס לתשתית העובדתית שהוכחה לצורך הדיון בבקשות שבפני, ובמידה הנדרשת לשם כך.
בהמשך אעבור לניתוח הסוגיות המשפטיות ויישומן לעובדות המקרה.

התשתית העובדתית

9. המותג THE NORTH FACE הינו מותג עולמי ידוע בתחום המחנאות והספורט האתגרי.
מוצרי המותג יוצרו, שווקו ופורסמו בכל העולם באמצעות קבוצת חברות הנושאות את שמו.
הנתבעות 1-2 היו חלק מקבוצת חברות זו.

שם הנתבעת 1 הוא: THE NORTH FACE INC., והיא חברה הרשומה בארה"ב.
שם הנתבעת 2 היא THE NORTH FACE (EUROPE) LTD., והיא חברה הרשומה בסקוטלנד.
לכל החברות הללו היה סימן מסחרי אחד ומשותף: המילים THE NORTH FACE בדפוס, אחת מתחת לשניה, ושלושה חצאי קשתות מימין למילים.
לכל החברות הללו היה אתר אינטרנט אחד ומשותף שכתובתו:
www.thenorthface.com.
ככל הנראה היתה חלוקה גיאוגרפית בין החברות בקבוצה מבחינת אזורי פעילותן.
אך הקבוצה פעלה כמכלול אחד.
המותג והקבוצה ייקראו להלן: TNF.

10. כל זאת נכון לעת המגעים וההתקשרות עם התובעת, מסוף שנת 1999 ובמהלך שנת 2000, בקשר לקבלת הסוכנות הבלעדית לישראל.
המגעים נעשו עם קבוצת TNF כמכלול אחד, ללא הבחנה בין אישיות משפטית זו או אחרת, ובוודאי ללא הדגשה של כל הבחנה כזו.
הקשר נוצר עם אנשי הקבוצה בארה"ב, והתנהל בהמשך בטלפון, בדוא"ל, ובפגישות על פני כל התבל.
שלושה היו מעורבים בדבר מטעם קבוצת TNF. בראש ובראשונה פייר ליאון, וכן ה"ה רוברטו אריסטרקו ופרנקו פוגליאלו.
ואף אחד מהם לא זיהה עצמו כמייצג של חברה מסויימת מתוך הקבוצה, אלא כנציגי הקבוצה כולה.
בהתאם לכך, גם חוזה הסוכנות הנטען, הלוא הוא "מכתב הכוונות" (נספח י' לתביעה - נספח א' לתצהיר התובעת) - אף הוא נעשה בין התובעת לבין קבוצת TNF "כקבוצה".
אין בחוזה הסוכנות כל זכר לחברה מסויימת מהקבוצה, או לייחוד ההתקשרות לחברה זו או אחרת. והצד המתקשר עם התובעת הוא "THE NORTH FACE".
11. לקראת סוף שנת 2000, ואחרי ההתקשרות בחוזה הסוכנות, נפל דבר.
קבוצת VF העולמית השתלטה על קבוצת TNF.
מבנה השליטה החדש בקונצרן נחשף בחקירתו הנגדית של המצהיר מטעם הנתבעות, מר גיילורד, ובשרטוט שהגיש לביהמ"ש במהלך חקירתו, נ/1.
חברת האם (או חברת האחזקות) היא VF CORP..
היא שולטת ומחזיקה גם בנתבעת 1, גם בנתבעת 2, וגם בחברת VF EUROPE, אשר מצידה שולטת ומחזיקה בחברת VF ISRAEL, הלוא היא הנתבעת 3.
הקבוצה החדשה והמאוחדת תיקרא להלן: קבוצת VF.

12. קבוצת VF ריכזה בידיה מספר מותגים: גם TNF, וגם מותגים נוספים שהיו בידיה קודם להשתלטות על TNF, ומותגים שנוספו בהמשך.
ומערכת השיווק של כל מותגי הקבוצה, לרבות TNF, רוכזה באופן כזה, שבכל מדינה מונה סוכן ומשווק מרכזי אחד - כאשר בישראל זוהי הנתבעת 3 (VF ISRAEL).
כמובן שקבוצת VF התמידה לשמור ולשמר את המותג TNF כמותג בפני עצמו - שהרי איחוד הכוחות בקבוצה לא נועד לבטל את כוחם המסחרי של מותגיה.
לכן המשיכה קבוצת VF להחזיק ולהפעיל אתר TNF נפרד. אך כמקודם, גם כעת, זהו אתר עולמי אחד: www.thenorthface.com.
ואם נכנס לאתר, ונחפש לפי טריטוריות את הסוכן והמשווק בישראל - נמצא שם את הנתבעת 3, ורק אותה.
לעניין זה ראה המוצג נ/5, וחקירתו הנגדית של מר גיילורד.

13. בהתאם לכך אף פעלה הקבוצה בסוף שנת 2000, כאשר הודיעה לתובעת על הפסקת הסוכנות שלה למוצרי TNF והעברתה לנתבעת 3.
מנהלי התובעת זומנו לפגישה עם נציגי הקבוצה במשרדי הנתבעת 3. שם הם פגשו במר אלברטו קאלו מטעם הקבוצה, ובמר מחלב מנהלה של הנתבעת 3 (הוא הנתבע 4).
ובאותה פגישה הודיעו ה"ה קאלו ומחלב מטעם קבוצת VF-TNF למנהלי התובעת (המצהיר אביטל, ומר בן-אמוץ). על השתלטות קבוצת VF על TNF, ועל ריכוז הסוכנות בישראל לכל עסקי VF, ובפרט לעניין TNF, בידי הנתבעת 3, כך שמאותה עת עוברת סוכנות TNF בישראל מהתובעת לנתבעת 3.
ה"כ קאלו ומחלב אף הציגו בפני מנהלי התובעת סחורות TNF, שהתובעת הזמינה מ-TNF, ואשר הנתבעת 3 שחררה אותן מהמכס בעצמה ולרשותה - מה שתמך בהצגת הדברים, כי סוכנות TNF אכן הועברה באופן אפקטיבי מהתובעת לנתבעת 3.

14. יש לציין, כי עסקי הקבוצה היו חובקי עולם מאז ומתמיד.
כך כאשר פעלה הקבוצה באופן עצמאי, כקבוצת TNF, עד סוף שנת 2000 - וכך גם מאז ועד היום, כאשר הפעילות היא במסגרת הקבוצה המאוחדת, קבוצת VF.
כך העסקים - וכך גם "הפרסונות" המעורבות.
וכיוון שהנתבעות מייחסות חשיבות לסקוטלנד - ייאמר רק זאת, כי אמנם משלוחי סחורות TNF לתובעת נעשו ממחסני השילוח בסקוטלנד, אך הצד העסקי-המסחרי מעולם לא היה קשור בסקוטלנד.
וכפי שאישר מר גיילורד בחקירתו הנגדית - הרי ש"המרכזים" או "המיפקדות" לעניין עסקי הקבוצה היו ועודם בארה"ב ובאיטליה; והעדים המרכזיים מצד הנתבעות מצויים כולם בארה"ב, באיטליה, בספרד ובבלגיה - אך לא בסקוטלנד.

15. העניין "הסקוטי" מחייב התייחסות נוספת במסגרת פרק זה של החלטתי, הדן בתשתית העובדתית.
הנתבעות טוענות, כי בין הצדדים (וליתר דיוק, בין הנתבעת 2 לבין התובעת) נעשה הסכם שיפוט זר, המעניק שיפוט ייחודי לבתיהמ"ש בסקוטלנד - כך במסמך המצורף כנספח ז' לתצהירו של מר גיילורד.

התובעת טוענת, כי לא נעשה ביניהן כל הסכם שיפוט כזה, וכי היא קיבלה בשעתו בפקס רק את הדף השני, עליו חתמה - וכי לא קיבלה אז, לא בפקס ולא אחרת, את שאר הדפים, ובפרט את הדף הרביעי בו מופיע סעיף השיפוט.
לעצם טיבו ומהותו של אותו סעיף שיפוט אתייחס, במידה הנדרשת, בהמשך החלטתי - אך כבר כעת ראוי לקבוע ממצא עובדתי, לעניין עצם עשייתו, או עצם העברת הניירות הרלבנטיים.

שמעתי את עדותו של מנהל התובעת מר אביטל, שהיה מעורב אישית בעניין, והעיד כיצד הועבר אליו הנייר (בפקס), איזה נייר הועבר (הדף השני בלבד), מי תיאם עימו זאת טלפונית (מר פייר ליאון מטעם הנתבעות), וכי בזמן אמת לא נאמר לו דבר בעניין הסכם שיפוט אלא רק שצריך למלא את פרטי התובעת על הטופס (מה שמסתבר בדיעבד כאותו דף שני מתוך מסמך בן 4 דפים) לצורך ביצוע המשלוחים של הסחורות - ואני מאמין לו.

יש גם לציין, כי אותו "דף שני" נחזה כמסמך עצמאי, העומד בפני עצמו, ללא כל מיספור עמודים על גביו - ואין לייחס לחותם עליו כל ידיעה כי הוא מהווה חלק ממסמך, וכי החתימה בשוליו מהווה הסכמה לחוזה שלם ונפרד, שנמצא בדפים נוספים.
מצד שני אישר מר גיילורד מטעם הנתבעות, כי הוא עצמו לא היה אז מעורב בעניין, וכי אין לו העתק של המסמך המקורי המלא והחתום (מה שיכול היה לסתור את גירסת הפקס של התובעות).

מר גיילורד לא נתן גם כל הסבר מדוע המסמך המקורי לא הובא עימו, ומדוע מר פייר ליאון, שהיה המנהל שטיפל בעניין, לא נתן תצהיר.
בנסיבות אלו, כאשר עדותו של מר אביטל מהימנה עלי, וכאשר הנתבעות נמנעו מהבאתו לעדות של האיש שטיפל בעניין ומהבאתו של המסמך המקורי (החיוני בנסיבות העניין) - אני מאמץ לצורך ההליך שבפני את גירסת התובעת.
קביעתי היא, איפוא, כדלקמן:
הנתבעות לא העבירו בשעתו לתובעת את כל הדפים של נספח ז' המלא, אלא רק את הדף השני שלו, ובפקס.
התובעת חתמה רק על אותו דף שני, מבלי שהיו בפניה כל דפים נוספים של המסמך, ובפרט הדף הרביעי, ומבלי שסברה שיש כל דפים נוספים כאלו.
ולא נאמר לתובעת דבר לעניין הסכם שיפוט זר בין הצדדים, עובר לחתימת אותו מסמך - אלא רק שמדובר במילוי פרטים של התובעת לצורך ביצוע משלוחי הסחורות.

16. עד כאן לתשתית העובדתית.
ומכאן יש לעבור לניתוח הסוגיות המשפטיות, וליישום הדין לאור העובדות שנקבעו לעיל.

סמכות בינ"ל - מושכלות יסוד

17. הלכה פסוקה ומושרשת היא, כי ביהמ"ש יטיל את סמכות השיפוט שלו על נתבע זר, ויפעיל את מה שקרוי גם כסמכות הבינ"ל שלו, על יסוד אחד משני עיקרים.
האחד הוא העיקרון של המשפט הבינ"ל הפרטי, של סמכות שיפוט המבוססת על תפיסת הנתבע בתוך תחום השיפוט.
תפיסה זו יכולה להיות גם בתפיסתו של הנתבע עצמו, וגם בתפיסתו של מי שהדין רואה בו כנציגו המוסמך לעניין זה.
העיקרון השני המקים את הסמכות הבינ"ל הוא זה שמבוסס על היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, שניתן ע"י ביהמ"ש לפי התחיקה הפנימית של הפורום (בישראל לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי).
מכל מקום, גם כך וגם כך יקנה ביהמ"ש הישראלי סמכות שיפוט על הנתבע הזר.
ראה: רע"א 39/89 ג'נרל אלקטריק נ. מגדל, פ"ד מב (1) 762, 767; רע"א 5150/02 ויינברג נ. ביילס, פ"ד נח (2) 205, 209.

18. אך בכל אחד מנתיבי שיפוט אלו, גם בזה המבוסס על תפיסה וגם בזה המבוסס על היתר המצאה - בכל אחד מהם כפופה הטלת הסמכות על הנתבע הזר לשיקול הדעת, האם לעשות שימוש באותה סמכות שיפוט אם לאו.
שיקול דעת זה מבוסס על מה שקרוי כדוקטרינת הפורום-הלא-נאות, וכן על שיקולים הסכמיים שביסודם סעיף שיפוט זר.
בנתיב הראשון, של סמכות מכח תפיסה - עומד שיקול הדעת האם להשתמש בסמכות, כשאלה חיצונית לשאלת הסמכות.
הסמכות נקנית באקט המסירה, אך מותר לבחון אם יש להפעילה.
בנתיב השני, של היתר המצאה מחוץ לתחום - שאלת שיקול הדעת היא שאלה מובנית ופנימית בתוך שאלת הסמכות.
כך, משום שעצם הקניית הסמכות מושתתת, בין היתר, על שיקול הדעת האמור בדבר נאותות הפורום והעדרו של סעיף שיפוט זר השולל את הסמכות.

19. להבדל עיוני זה בין שני נתיבי קניית הסמכות יש השלכה לעניין הנטל בדבר שיקול הדעת להפעיל או שלא להפעיל את הסמכות - וראה, למשל, ע"א 4601/02 ראדא תעשיות נ. Bodstray פ"ד נח (2) 465, 471-472.
אלא שבעידן "הכפר הגלובאלי", בו אנו מצויים כיום בהקשר זה - נעשו ההבדלים למינוריים ושוליים.
כך משום שאיננו הולכים עוד אחרי מבחן מירב הזיקות.
כיום נימנע מהפעלת השיפוט - רק אם הפורום הישראלי איננו מתאים באופן מובהק, והמאזניים נוטות משמעותית לטובת הפורום הזר. וכך הוא הדבר - גם בנתיב קניית השיפוט במסירה בארץ, וגם בנתיב של היתר המצאה מחוץ לתחום.
לעניין זה ראה: רע"א 2903/96 מסיקה נ. דולנס פ"ד נב (1) 817, 821; רע"א 2705/97 הגבס א' סיני נ. The Lockformen פ"ד נב (1) 109, 114-115; ע"א 9725/04 אשבורן נ. CAE (ניתן ביום 4.9.07).
20. בענייננו אין מנוס מלהידרש לכל הסוגיות האמורות - גם לקניית הסמכות, וגם לשיקול הדעת להפעילה.
התובעת טוענת לסמכות בינ"ל על הנתבעות 1-2 בשתי הדרכים: גם מכח תפיסה בארץ (ע"י מסירה למורשה - הנתבעים 3-4), וגם מכח היתר המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500.
הנתבעות 1-2 חולקות על שתי דרכי קניית השיפוט: גם בשל אי-היות הנתבעים 3-4 מורשים, וגם בשל אי-קיום חלופות תקנה 500.
בנוסף טוענות הנתבעות 1-2 נגד הפעלת השיפוט מכח שיקול הדעת: גם בשל דוקטרינת הפורום-הלא-נאות, וגם בשל סעיף שיפוט זר.
ואילו התובעת סבורה, שישראל היא הפורום הנאות, וכי אין כל סעיף שיפוט זר ייחודי שמונע את הפעלת הסמכות.
לפיכך אתייחס לסוגיות אלו אחת לאחת, כפי סדרן.

המצאה לידי מורשה בניהול עסקים - תקנה 482

21. עצם הסמכות הבינ"ל בהמצאה לנתבע בתוך ישראל מושתתת, כאמור, על המשפט הבינ"ל - ולא על תקנות סדר הדין האזרחי, הדנות בהמצאת כתבי בי-דין.
אך תקנה 482, כמו יתר התקנות לאותו פרק, נותנת מנגנון יישום טכני לאותו עיקרון סמכות, ע"י קביעת דרך ההמצאה.
יש בכך, כמובן, "הרחבה נורמטיבית" של הסמכות - כי ההמצאה לראובן היא "באמצעות" שמעון, כאשר שמעון ולא ראובן הוא שנמצא בישראל.
אבל אנו נראה את שמעון כראובן לצורך זה - על שום הקשר והזיקה ההדוקים ביניהם, אשר הוכרו בתקנה כמצדיקים זאת.

22. תקנה 482 מורה בזו הלשון:
"היתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט... די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט".


23. אך מיהו אותו "מנהל או מורשה בניהול העסק", שיכול לקבל מסירה עבור הנתבע?
ומה עושה אותו למנהל או מורשה כאמור "מטעם" הנתבע לצורך תקנה זו?
הפסיקה קבעה, כי זהו עניין עובדתי פרטני, שמשתנה לפי הנסיבות.
יחד עם זאת, נקבע מבחן עיקרי - של קשר אינטנסיבי כזה בין המורשה לבין הנתבע, שמאפשר להניח שהמורשה יעביר לנתבע הזר את כתבי בי-הדין ואת דבר קיום ההליכים נגדו, כך גם בפועל וגם מנקודת ראות נורמטיבית.
ולעניין זה, לא כל סוכן מכירות עצמאי, הקונה מהספק הזר לחשבונו שלו ומוכר בארץ מחשבונו שלו, ייחשב כמורשה מטעם הספק הזר - אך ככל שהקשר ביניהם מתהדק, ויש שיתוף פעולה עסקי בין הנתבע הזר לבין אותו סוכן מקומי, כך ניטה להכיר בו כ"מורשה" לצורך תקנה 482.
ראה: רע"א 39/89 ג'נרל אלקטריק נ. מגדל, פ"ד מב (4) 762.
עוד מצאנו בפסיקה דגש על המצג כלפי הצדדים השלישיים ועל הסתמכותם של אלה.
כאשר הנתבע הזר יוצר מצג, שהסוכן המקומי פועל מטעמו, או שיש לראותם כגוף משותף, או כאשר הוא מאפשר לסוכן המקומי להציג כזה מצג, וכאשר הצדדים השלישיים מתרשמים כך או יכולים להתרשם כך - אזי די במצג ובהסתמכות, ודי בחובת תום הלב של הנתבע, כדי להקנות לסוכן המקומי מעמד של "מורשה" לצורך תקנה 482. כך, אפילו אם ההסכם בין הנתבע הזר לבין הסוכן המקומי שולל זאת.
ראה: רע"א 94/2652 טנדלר נ. לה קלוב מדיטראנה תק-על 94 (3) 409, פיסקה 7.
עוד נציין, כי מבחינה כרונולוגית מדובר בקשר אינטנסיבי ובמצג כאמור עובר לעת פתיחתם של ההליכים המשפטיים, ולא די בעת של התגבשות עילת התביעה.
שהרי נאמר בתקנה 482 "העוסק אותה שעה", בסמיכות להמצאת כתבי בי-הדין - וכמובן שנסכים שראובן יקבל מסמכים עבור שמעון, רק אם נוכל להניח שכיום, בעת קבלתם, הוא מורשהו, וכי יש להניח שיעבירם לידיו, ולא נסתפק במה שהיה בעבר.

24. כיצד ניישם זאת לענייננו?
האם הנתבעת 3 או מנהלה הנתבע 4 הם מורשים בניהול עסקים מטעם הנתבעות 1-2 לצורך תקנה 482, ולצורך קניית השיפוט על הנתבעות 1-2 בדרך זו?
לטעמי, התשובה חיובית.
כפי שציינתי בפרק התשתית העובדתית לעיל - הנתבעות 1-2 נמנות על קבוצת VF, שפועלת כגוף אחד וכמכלול אחד ללא הבחנה בין יחידותיו; והקבוצה הציגה בפני התובעת את הנתבעת 3 (המנוהלת בידי נתבע 4) כנציגה וכסוכנת היחידה של הקבוצה בישראל.
מצג זה מצא ביטויו גם בהודעה מפורשת בעבר (ההודעה בע"פ בפגישת הניתוק) וגם בהתנהגות בעבר (שחרור סחורות TNF של התובעת מהמכס ע"י הנתבעת 3).
ואולם חשוב מכך - מצג זה נעשה גם כיום, עובר לפתיחת ההליכים, כפי שנראה מעיון באתר האינטרנט העדכני, וכפי שנלמד מעדותו של מר גיילורד, וכפי שמתיישב גם עם העברת כתבי בי-הדין בפועל ובאופן מיידי ע"י הנתבעים 3-4 לנתבעות 1-2.

25. סיכומו של עניין, המסירה לנתבעות 1-2 באמצעות ולידי הנתבעים 3-4 או מי מהם, היתה מסירה כדין למורשה בניהול עסקים לפי תקנה 482.
ובימ"ש זה קנה סמכות שיפוט על הנתבעות 1-2 מכח מסירה זו.

היתר המצאה מחוץ לתחום - תקנה 500

26. בימ"ש ייתן היתר המצאה מחוץ לתחום ביחס לנתבע שאינו נמצא בתוך תחום השיפוט, אם התקיימו להנחת דעתו התנאים של מי מחלופות ת. 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואם התובע הראה עילת תביעה טובה, ובכפוף לשיקול הדעת של ביהמ"ש (אשר בהיתר המצאה הוא מובנה בשאלת הסמכות, ולא חיצוני לה כמו בתפיסת הנתבע).

27. יש איפוא לבחון תחילה, האם התקיימו בענייננו התנאים לפי אחת או יותר מחלופות תקנה 500.
והתשובה חיובית.
תקנה 500 מונה מספר חלופות המצדיקות את הרחבת השיפוט של הפורום הישראלי על נתבעים זרים - וזאת על בסיס זיקה בין נשוא התביעה לבין ישראל, בין עילת התביעה לבין ישראל, בין הסעד המבוקש לבין ישראל, בין הנתבע לבין ישראל, ואפילו בין הנתבע לבין ההתדיינות בישראל.
כל החלופות שבת"ק 1-9 עניינן בזיקות המהותיות לישראל - של הנושא, העילה או הנתבע.
ואילו החלופה שבת"ק 10 עניינה בזיקה הדיונית - שבין הנתבע הזר לבין ההתדיינות בישראל.
בענייננו מתקיימים כל התנאים שבחלופות 500(5) ו-500(10).


28. תקנה 500(5) מאפשרת המצאה מחוץ לתחום השיפוט כאשר התביעה היא על הפרת חוזה בתחום המדינה, וזאת יהא מקום עשייתו של החוזה אשר יהא.
החוזה נשוא התביעה דנן הוא חוזה סוכנות בלעדית לישראל.
הנתבעות 1-2 היו אמורות לקיים את החוזה, כך אליבא דתובעת, ע"י הסמכתה לייצג אותן ולהיות הסוכנת הבלעדית שלהן בישראל, והיבואנית והמשווקת הבלעדית בישראל של מוצרי TNF שלהן.
החיוב הנטען האמור היה אמור להתבצע בישראל, כי כאן היתה הסוכנות אמורה להתקיים.
והנתבעות 1-2 חדלו מלקיים את התחייבותן זו, כאשר לא המשיכו ולא הותירו את הסוכנות בידי התובעת, כלומר שביצעו הפרה בישראל.
יתרה מכך, הנתבעות 1-2 פעלו באופן פוזיטיבי, באמצעות ה"ה קאלו ומחלב, בכך שהודיעו לתובעת, בישראל, על הפסקת הסוכנות והעברתה לנתבעת 3.
יכולה, כמובן, להיות מחלוקת בדבר עצם קיומו של החוזה ותוכנו, ובדבר עצם הפסקתו, כמו גם בשאלת הייצוג של הנתבעות 1-2 ע"י ה"ה קאלו ומחלב (מקבוצת VF והנתבעת 3) לעניין הביטול - אך אלו שאלות עובדתיות שיתבררו עד תום במשפט עצמו.
נכון לעת הזו, ולצורך זה של מתן היתר המצאה מחוץ לתחום - ניתן בעניין זה תצהיר של מר אביטל מטעם התובעת, אשר לא נסתר בחקירה נגדית; ומנגד התייצב המצהיר מר גיילורד, אשר לא היה בתמונה בעת עשיית החוזה ובעת הפסקתו הנטענת, ולכן אין ליתן משקל של ממש לדבריו שלו בהקשר זה.
וזאת לראות, כי הסטנדרט הראייתי הנדרש לעניין עילת ההמצאה הוא סטנדרט נמוך יחסית, של "תביעה הראויה לטיעון" - ע"א 9725/04 אשבורן נ. CAE (ניתן ביום 4.9.07).
סוף דבר - הונחה תשתית מספקת לבסס טענה של הפרת החוזה בתחומי ישראל, ולכן יש תחולה בענייננו לתקנה 500(5).

29. תקנה 500(10) מאפשרת המצאה מחוץ לתחום השיפוט, אם הנתבע שמחוץ לתחום השיפוט המדינה הוא "בעל דין דרוש או נכון" בתביעה שהוגשה "כהלכה" נגד אדם אחר, ואשר הומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה.
כאן מדובר, כאמור, בזיקה של הנתבע הזר להתדיינות מקומית.
ובענייננו - בזיקה של הנתבעות 1-2 להתדיינות שבין התובעת לבין הנתבעים 3-4.
והתביעה דנן אכן הוגשה "כהלכה" נגד נתבעים שקיבלו מסירה בארץ - הנתבעים 3-4.

הגשה "כהלכה" פירושה גם מבחינה פורמאלית וגם מבחינה מהותית, שהתביעה נגד הנתבעים הישראלים מראה עילה על פניה, ואינה תביעה מלאכותית לצורך צירוף הנתבע הזר - וברור שזהו דין התביעה דנן.
כך, משום שהוכח בפני, לפחות לצורך השלב הזה, שהנתבעת 3 היא הסוכנת הנוכחית של TNF במקום התובעת, וכי הנתבעת 3 משכה לעצמה סחורות שהתובעת הזמינה מהנתבעות 1-2 בגדר הסוכנות, וכי הנתבע 4 שהוא מנהלה של הנתבעת 3 פעל לעשות כל זאת בשמה, והוא אף זה שהודיע לתובעת (יחד עם מר קאלו) על נטילת הסוכנות מידיה.
השאלה היא איפוא, האם הנתבעות 1-2 הן "בעל דין דרוש או נכון" באותה תובענה נגד הנתבעים 3-4.
המבחן לעניין זה הוא מבחן ליבראלי, של האפשרות לצרפן כנתבעות נוספות, אילו היו אף הן בישראל - מבחן צירוף נתבעים לפי תקנה 22.
לעניין זה ראה: רע"א 3872/04 וילנסקי נ. מטאלורגיקה, פ"ד נט (1) 24.
כל שצריך הוא, שיהא מדובר בעיסקה או מעשה אחד או בסדרה של כאלו מעשים או עיסקאות, שאילו הוגשו בגינם תובענות נפרדות נגד הנתבעים השונים - היתה מתעוררת שאלה משותפת, משפטית או עובדתית.
וכאן מדובר בעיסקה של סוכנות בלעדית ובהפרתה, ויש שאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות גם בתביעה נגד הנתבעות 1-2 וגם בתביעה נגד הנתבעים 3-4: עצם עשיית החוזה, עצם הפרתו, אופן הפרתו, והנזק שנגרם בשל כך לתובעת.
וגם לכל העניינים הללו הוצגו בפני ראיות במידה מספקת בשלב זה.
אשר על כן, התקיימו בענייננו תנאי תקנה 500(10).

30. כעת, משנוכחנו כי גם תקנה 500(5) חלה וגם תקנה 500(10) חלה - יש לבחון, האם התובעת הציגה תשתית ראייתית לקיומה של עילת תביעה טובה, כמצוות תקנה 501.
אך כפי שהראיתי בדיון לעיל, בהקשר לקיום החלופות האמורות - התובעת הציגה תצהיר, המצביע על קיום חוזה עם הנתבעות 1-2 ועל הפרתו על ידיהן (בין בעצמן ובין באמצעות שלוח או באמצעות הקבוצה אליה הן משתייכות); המצהיר עמד היטב בחקירתו הנגדית; ואילו המצהיר מטעם הנתבעות, אשר כלל לא היה מעורב בעניין בשעתו, לא יכול היה לסתור זאת, בוודאי לא במידה המאיינת תשתית לכאורה.
וזאת לראות, כי לעניין עילת התביעה נדרש הסטנדרט הראייתי הנמוך ביותר, של "שאלה רצינית הטעונה בירור". זהו אפילו סטנדרט נמוך יותר מזה הנדרש לצורך הוכחת עילת ההמצאה, "תביעה הראויה לטיעון": ע"א 9725/04 אשבורן נ. CAE (ניתן ביום 4.9.07).
אך בענייננו, התובעת עמדה, כאמור, אפילו בסטנדרט הגבוה יותר.
לכן אני קובע, כי התובעת הציגה תשתית ראייתית מספקת לקיומה של עילת תביעה טובה נגד הנתבעות 1-2.

31. אשר למרכיב שיקול הדעת השיפוטי - לכך אתייחס בהמשך, בפרקים הדנים בסוגיית שיקול הדעת ביחס לשני אופני רכישת השיפוט.

שיקול דעת להפעלת הסמכות - מבוא

32. כפי שציינתי בראשית הדברים, שניים הם השיקולים אותם יש לשקול כאשר אנו באים לקבוע, האם להפעיל את סמכות השיפוט הבינלאומית על הנתבע הזר.
בראש ובראשונה עומדים שיקולי נאותות הפורום.
כן נבדקת שאלת קיומו של סעיף שיפוט זר וייחודי, השולל את הסמכות.

פורום לא נאות

33. ב"כ הנתבעות 1-2 טענו בפני, כי הפורום הישראלי איננו פורום נאות לצורך שמיעת המשפט. הצעתם היא, כי הפורום הראוי הוא הפורום הסקוטי.
שניים הם נימוקיהם לכך.
האחד, שהדין החל על הסכסוך הוא הדין הסקוטי, לאור סעיף ברירת הדין בחוזה - ולכן יש להעדיף גם בימ"ש סקוטי, שמכיר את הדין.
והשני, שהעיסקה נעשתה מול חברה סקוטית, והמשלוחים יצאו מסקוטלנד, וממילא העדים משם ולא מכאן.

34. בכל הכבוד, אין לטענות אלו על מה לסמוך.


35. ראשית, באשר לסעיף ברירת הדין הסקוטי.
הסעיף הנטען מצוי בדף הרביעי למסמך שצורף כנספח ז' לתצהירו של מר גיילורד - והוא אותו סעיף, אשר מכוחו טוענות הנתבעות גם לשיפוט זר.
אך כפי שקבעתי בראשית הדברים לצורך ההליך שבפני, בפרק התשתית העובדתית - התובעת לא קיבלה את אותו דף רביעי, לא חתמה עליו, ולא הסכימה לתוכנו.
לכן סעיף ברירת הדין האמור אינו מחייב אותה.
מכל מקום, ואף לגופם של דברים - אזי לכל היותר מדובר בסעיף ברירת דין בנוגע למשלוח סחורות ממחסני הנתבעת 2 בסקוטלנד לתובעת בישראל; ואין מדובר בסעיף ברירת דין המתייחס לחוזה הסוכנות הבלעדית לישראל, חוזה שבין התובעת מצד אחד לבין הנתבעות 1-2 וקבוצת TNF באופן כללי מצד שני.
ובכל מקרה, ואפילו היה חל הדין הזר - אין זה שיקול מכריע לעניין נאותות הפורום, וראה: ע"א 9725/04 אשבורן נ. CAE (ניתן ביום 4.9.07).

36. שנית, באשר למיקום העדים.
כפי שהראיתי בראשית הדברים, בפרק התשתית העובדתית - כל המעורבים במו"מ לקראת חוזה הסוכנות, בעשייתו, ובהפרתו, אינם בסקוטלנד.
מר גיילורד עצמו אישר זאת: חלקם בארה"ב, חלקם באיטליה, חלקם בספרד ובבלגיה. ואולם אף אחד אינו בסקוטלנד.
וכמובן שאלו הם רק עדי הנתבעות 1-2.
יתר העדים במשפט, רובם ככולם ישראלים: גם עדי התביעה, וגם עדי הנתבעים 3-4.

37. שיקול נוסף אותו יש להביא בחשבון הוא שיקול היעילות, של מניעת פיצול הדיונים וההכבדה הכפולה על העדים.
הרי אפילו היינו מעמידים את ההליכים כאן נגד הנתבעות 1-2, היה המשפט נגד הנתבעים 3-4 ממשיך ומתנהל. ואותם עדים יידרשו להעיד גם במשפט זה וגם במשפט זה.
אך זאת לראות, כי אין מדובר רק בעדי התובעת, אלא גם בעדי הנתבעים 3-4, ואפילו בעדי הנתבעות 1-2 עצמם - אשר יש להניח שיעידו לבקשת הנתבעת 3, המשמשת כסוכנת הקבוצה בארץ.
לכן, ממילא יגיעו כל העדים לכאן, גם אלו של הנתבעות 1-2 - או שיעידו בחו"ל בגבולות המותר והאפשרי לפי דין (בחיקור דין או בוועידת וידיאו), כשם שניתן לעשות זאת גם כשהנתבעות 1-2 בעלות דין.

38. אם אסכם את כל האמור לעיל, הרי שהנתבעות 1-2 לא הצליחו להצביע על כל זיקה שהיא לפורום הסקוטי.
כן לא הצליחו הנתבעות 1-2, וגם לא טענו, לכל עדיפות של כל פורום זר אחר.
אלא שכפי שציינתי בראשית הדברים - בימ"ש ישראלי לא יעמיד הליכים בטענת פורום לא נאות, גם בשיפוט מכח תפיסת הנתבע וגם בשיפוט מכח היתר המצאה, כל עוד לא הוכחה בפניו עדיפות מובהקת של הפורום הזר.
ובענייננו לא זו בלבד שלא כך הוכח - אלא שנוכחנו לראות, כי דווקא הפורום הישראלי הוא הפורום הנוח והמתאים ביותר לבירור המשפט בעניין סוכנות TNF לישראל, כך גם נגד הנתבעות 1-2.

סעיף שיפוט זר

39. ב"כ הנתבעות 1-2 הוסיפו וטענו בפני לסעיף שיפוט זר, המקנה שיפוט ייחודי לבתיהמ"ש בסקוטלנד.
כך לטענתם - מכח הסכם שנעשה בין התובעת לנתבעת 2, נספח ז' לתצהירו של מר גיילורד, כאשר סעיף השיפוט מופיע בדף הרביעי.

40. אין לכך כל בסיס.

41. ראשית ועיקר, וכפי שקבעתי לעיל עוד בפרק הדן בתשתית העובדתית - התובעת לא קיבלה את אותו דף רביעי, לא חתמה עליו, ולא הסכימה לתוכנו.
סעיף השיפוט האמור, כמו גם הוראת ברירת הדין שבאותו סעיף - אינם מחייבים את התובעת.


42. שנית, וכפי שקבעתי לעיל במסגרת הדיון בשאלת הפורום הלא נאות וברירת הדין - סעיף השיפוט וברירת הדין האמור מתייחס, לכל היותר, למשלוח סחורות ממחסני הנתבעת 2 בסקוטלנד לתובעת בישראל, אך לא לעצם עשייתו והפרתו של חוזה הסוכנות שבין התובעת לבין הנתבעות 1-2 וקבוצת TNF באופן כללי.
ב"כ המלומד של הנתבעות הפנו לפסיקה, שראתה בסעיף שיפוט בעיסקה מסויימת כסעיף שחל על כל העיסקאות שבין אותם צדדים - אך כל מקרה ונסיבותיו הוא.
וכאן לא מדובר בסעיף בעיסקה מסויימת שמוצע להחילו על עיסקאות דומות - אלא בניסיון להחיל סעיף שיפוט מעיסקת משלוח סחורה על עצם עיסקת הסוכנות הבלעדית.
מכל מקום, כאשר סעיף השיפוט הוא גם סעיף ברירת הדין, אז יש טעם חזק יותר שלא להחיל אותו גם על חוזה הסוכנות - כי כל הרציונאל של החלת הדין הסקוטי על משלוח סחורה מסקוטלנד, אינו רלבנטי לעיסקת סוכנות בישראל שאינה קשורה לסקוטלנד.
אגב כך: עצם ההסתמכות של הנתבעת 1 על סעיף השיפוט הנטען של הנתבעת 2 תומכת, כשלעצמה, דווקא בטענת התובעת לגוף העניין, שהנתבעות 1-2 פעלו כגוף אחד, כקבוצה.

43. ושלישית, ומכל מקום - סעיף השיפוט הנטען כלל אינו סעיף שיפוט ייחודי, אלא סעיף שיפוט מקביל, המעניק סמכות לפורום הסקוטי מבלי לשלול סמכות מכל פורום אחר.
לא מצאתי בסעיף כל לשון ייחודית, כגון: "רק", "בלבד", ובוודאי לא "ייחודי".
לא מצאתי גם כל לשון כוללת: "כל הסכסוכים".
הלשון מלמדת אם בכלל, על הסכמה להרחבת והוספת שיפוט ("הצדדים מסכימים לשיפוט...") ולא על שלילת שיפוט ("כל התביעות יידונו ב...").
לא הובאו גם כל ראיות לכוונה מיוחדת לשיפוט ייחודי - משום שהמצהיר מטעם הנתבעות, מר גיילורד, כלל לא היה מעורב בעשיית אותו הסכם נטען; ומנגד העיד מר אביטל מטעם התובעת, שלא דובר עימו דבר וחצי דבר על שיפוט זר כלשהו.
בנסיבות כאלו יש לפרש את הסעיף כמרחיב שיפוט (סעיף מקביל) ולא כשולל שיפוט (סעיף ייחודי).


סוף דבר

44. על יסוד כל האמור לעיל אני קובע, כי לבימ"ש זה יש סמכות שיפוט על הנתבעות 1-2 בתביעת התובעת נגדן.
כך מכח מסירה בתוך תחום השיפוט לידי מורשה שלהן בניהול עסקים, ולחלופין מכח המצאה מחוץ לתחום עפ"י היתר כדין, שאין לבטלו.
עוד אני קובע, כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתובענה, וכי אין כל סעיף שיפוט ייחודי מחייב בין הצדדים, השולל את סמכותו של הפורום הישראלי.
אשר על כן, אין כל מקום להימנע מלהפעיל את סמכות השיפוט על הנתבעות 1-2, ויש להמשיך בבירור התביעה נגדן.

45. הנתבעות 1-2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשות נשוא החלטה זו, בסך כולל של 50,000 ₪ + מע"מ.
זאת בשים לב להיקף העבודה שהושקעה בעניין, ולשיעורה הכספי של התובענה.
התשלום לידי ב"כ התובעת תוך 30 יום מהיום.

46. הנתבעות 1-2 יגישו הגנה תוך 60 יום מהיום, כשסוכות במניין.


47. התיק נקבע בזאת לקדם משפט ליום 5.12.07 שעה 13:00 בעניינם של כל הנתבעים.



המזכירות תשלח בדואר לב"כ כל הצדדים.



ר. אמיר 54678313-4534/05
ניתנה היום כ"ז באלול, תשס"ז (10 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.
ר. אמיר, שופט
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה