חוק התכנון והבנייה מאפשר לבעלי מקרקעין, אשר ערכם נפגע וירד בעקבות אישור של תכנית בנייה, לקבל פיצוי על נזקם. במקרה שלפנינו, תכנית הבנייה שיישומה גרם לפגיעה בחלקת המקרקעין של התובעים, כלל לא אושרה כדין, ומכיוון שכך נמנעה מהם זכות זו. המקרה מדגים את האופן בו בית המשפט מתמודד עם מצב כאמור.
יש לכם שאלה?
פורום מקרקעין
התובעים הגישו תביעה נגד עיריית סכנין בנוגע לחוקיות הקמת מאגר מי ביוב על ידה, אשר היה מצוי בקרבת חלקת מקרקעין שהייתה בבעלות התובעים. בנוסף, התובעים תבעו מהנתבעת פיצויים בסך 577,000 ₪. מנגד, הנתבעת טענה כי מטרת התוכנית הייתה שינוי סיווג קרקע, אשר הייתה מוגדרת כ"שטח חקלאי", לשטחי ציבור.
התובעים טענו כי מכון הטיהור ומאגר מי הביוב הוקמו שלא על פי תוכנית כדין, ולכן נמנעה מהתובעים האפשרות להגיש תביעת פיצויים בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. הנתבעת מצידה טענה להתיישנות התביעה וכי לא נגרם לתובעים כל נזק בשל הבנייה, אשר נעשתה על פי תוכניות הביוב כדין.
הכרעת בית המשפט
השופט קבע כי חוק התכנון והבנייה חייב את הנתבעת לפרסם את תוכנית הבנייה שאושרה בכל דרך, כאשר הפרסום מהווה שלב נוסף ומהותי במתן תוקף לתוכנית. מכיוון שכך, עצם העובדה כי התוכנית לא פורסמה על ידי הנתבעת שללה ממנה את תוקפה החוקי, ואף היתר הבנייה אשר לטענת הנתבעת הוצא למאגר לא היה יכול לכפר על היעדר תוכנית.
השופט ציין כי אם מהלך הדברים היה תקין, התובעים היו זכאים להגיש תביעת פיצויים בשל אישור התוכנית לפי חוק התכנון והבנייה, והיה עליהם לעשות זאת בתוך שלוש שנים מיום תחילת תקפה של התכנית. אולם, במקרה זה, הליך זה נחסם בפני התובעים. השופט גרס כי היעדר האישור כדין לתכנית השפיע גם על שאלת ההתיישנות, שכן העילה שייעד המחוקק לתביעות טרם התקיימה.
לעניין אומדן הנזק אשר נגרם לתובעים שני הצדדים צירפו חוות דעת מומחים מטעמם, ולכן מומחה נוסף מונה על ידי בית המשפט. המומחה מטעם התובעים עמד את הנזק בסכום של כ-150,000$, המומחה מטעם הנתבעת טען כי לא נגרם כל נזק שכן המקרקעין הושבחו, ואילו המומחה מטעם בית המשפט אמד את הנזק בסכום של כ-40,125 ₪.
השופט ציין כי על אף ההבדלים המהותיים בין חוות הדעת השונות, לכל אחת מהן היה היגיון פנימי, כתלות בהנחות שעמדו בבסיס חוות הדעת. על אף זאת, השופט אימץ את חוות הדעת של מומחה בית המשפט, שכן לדידו היא שיקפה עמדת ביניים הגונה וסבירה.
אולם, השופט גרס כי עילת התביעה במקרה דנן הייתה רחבה יותר מאשר תביעת ירידת ערך רגילה. הסיבה לכך הייתה שמקור הפגיעה בתובעים היה עשה שלטוני פסול אשר העמיד את התובעים בפני עובדה מוגמרת. לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק כי הפיצוי לו היו זכאים התובעים היה על סך 206,766 ₪.
.jpg)
