הכרעת דין מרשיעה לנהג המעורב בתאונת דרכים בה נהרגו שלושה צעירים

תאונות דרכים עלולות לגרום לתוצאות קטלניות, לרבות מות נוסעים והולכי רגל, על לא עוול בכפם. במקרים אלו, הנהג הפוגע עלול למצוא עצמו עומד לדין בגין עבירת ההריגה, ולחלופין, גרם מוות ברשלנות. ההבדל בין העבירות הוא ביסוד הנפשי הדרוש לשם ההרשעה, כאשר עבירת ההריגה הינה חמורה יותר. דוגמא להרשעה בגינה ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לך שאלה?
פורום תעבורה
פורום נהיגה בשכרות
פורום פלילי
פורום כתב אישום

במקרה זה, הוכרע דינו של נאשם שכתב האישום בעניינו ייחס לו את העבירות הבאות: סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה במהירות בלתי סבירה, אי האטה, חציית דרך מחולקת בקו הפרדה והריגה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום ה-4.9.04, הנאשם נהג ברכבו באזור קריית טבעון, במקום בו המהירות המותרת הייתה 60 קמ"ש. אולם, הנאשם נהג במהירות מופרזת ופרועה, תוך מעבר מסוכן בין הנתיבים וביצוע עקיפות חדות. באחת מעקיפות אלו, הנאשם סטה עם רכבו שמאלה במהירות גבוהה, חצה קו הפרדה רצוף ולבסוף התנגש ברכב שהגיע ממולו. כתוצאה מהתאונה, הנוסע שישב לצידו של הנאשם נהרג וכך גם נוסעי הרכב השני. בנוסף, לרכבים שהיו מעורבים בתאונה נגרמו נזקים כבדים.

ראיות התביעה בתיק זה התבססו בעיקר על עדויות נוסעי הרכבים שחלפו בזירת התאונה בעת האירוע. כמו כן, התביעה התבססה על דו"ח בוחן תנועה, צילומים ותרשימים, חוות דעת מהנדס תנועה ועדויות אנשי המשטרה שחקרו את התאונה. מנגד, הנאשם עצמו כפר באירועים שיוחסו לו, למעט העובדה שנהג ברכבו בזמן ובמקום האמור. ראיות ההגנה כללו עדות זו ואת עדות המומחה שעסק בחקירה ושיחזור של תאונת הדרכים, והוא הגיש חוות דעת בנושא.

הפן העובדתי

לאחר בחינת העדויות של שני הצדדים, השופט קבע שעדי התביעה היו מהימנים ואמינים, ולכן גרסאותיהם להשתלשלות האירועים התקבלו. כלומר, נקבע שהנאשם נהג באופן מסוכן עובר לתאונה, תוך שהוא חצה קו הפרדה רצוף ונכנס לנתיב הנגדי עד שלבסוף, פגע ברכב שהגיע מולו.
מנגד, נקבע שגרסת הנאשם לגבי אופן התרחשות התאונה לא הייתה יכולה לעמוד, משום שהיא סתרה את יתר העדויות שהובאו בפני השופט ואף לא הייתה הגיונית. על כן, השופט קבע שהנאשם הוא שהיה אחראי לקרות התאונה לאחר שנהג במהירות מופרזת, פגע ברכב שנסע מולו וגרם למות שלושה נוסעים.

הפן הנפשי

לאור האמור לעיל, הרי שהיסוד העובדתי להרשעה בעבירת ההריגה התקיים. באשר ליסוד הנפשי, השופט פסק שהנאשם היה מודע לתנאיו של הכביש המפותל בו נהג ולטיבו המסוכן, אך למרות זאת, התעלם מכך ובחר לנסוע במהירות מופרזת בשעת לילה מאוחרת. בכך, הנאשם נטל על עצמו סיכון מיותר ובלתי סביר לפגיעה באחרים, מתוך תקווה שלא תתרחש תאונה. כאמור, תקווה זו התבדתה אך השופט הדגיש שבנהיגת הנאשם, הלה גיבש מודעות אודות התוצאה הקטלנית הצפויה ובכך, התגבש היסוד הנפשי שנדרש להרשעתו בעבירת ההריגה. על כן, הוא הורשע בעבירת ההריגה וביתר העבירות שיוחסו לו.