במהלך חיי המסחר, קורה לא פעם שהממכר שנשלח בפועל לקונה שונה באופן מהותי מהמוצר עליו הצדדים הסכימו בעת כריתת החוזה. במשפט המסחרי, מצב זה מכונה "אי התאמה" והוא מהווה הפרה של החוזה. דוגמא לכך, בפסק הדין הבא.


יש לך שאלה?
פורום יזמות עסקית

פורום הקמת חברה
פורום שותפויות
פורום מותג

 

במקרה זה, התובעת, חברה איטלקית שיצרה מוצרי הלבשה, תבעה מהנתבעת, בעלת רשת חנויות ביגוד בישראל, סך של 463,735 יורו, בגין סחורה ששווקה במהלך השנים. הנתבעת הודתה באי תשלום התמורה בגין פרטי הלבוש שסופקו על ידי התובעת. אולם, לטענתה, סירובה לשלם את הכסף היה מוצדק מאחר ובמוצרים שהגיעו לארץ התגלו פגמים רבים, כך שכלל לא היה ניתן לשווקם.

 

הנתבעת טענה שבחוזה המכר שנכרת בינה לבין התובעת, האחרונה התחייבה לספק סחורה מסוג א'. עוד הוסכם שבמידה והתובעת לא תקיים התחייבותה לספק סחורה זו, הנתבעת הייתה רשאית לסרב לקבל את הממכר ולא לשלם עבורו. מנגד, התובעת הכירה בכך שחתמה על מסמך זה, אך טענה שהיה מדובר בחוזה אחיד שכלל הבנות מסחריות כלליות. עוד נטען שבמסמך לא היה פירוט של הסחורה הספציפית, אותה התחייבה לספק לנתבעת.


קיומה של אי התאמה


השופט קבע שבין הצדדים נחתם מסמך מחייב ושהתובעת נטלה על עצמה התחייבויות שפורטו בהרחבה בחוזה. על כן, לא היה ניתן לקבל את התנערותה מהן בשלב זה. בנוסף, לאחר שהשופט סקר את חוות דעת המומחית שניתנה בנושא, הוא קבע שהייתה אי התאמה בולטת בין הסחורה שסופקה בפועל ובין הממכר עליו הוסכם בחוזה. כלומר, במוצרים התגלו פגמים רבים ואיכות הבגדים הייתה ירודה ולכן, נקבע שהתובעת הפרה התחייבויותיה כלפי הנתבעת בצורה בולטת. הפרה זו הצדיקה את סירובה של הנתבעת לקבל את המוצרים ולהימנע מתשלום עבורם.


לא זו אף זו, נקבע שגם אם בחלק מהסחורה שנבדקה על ידי המומחית לא התגלו פגמים, לא היה בכך בכדי לשלול מהנתבעת את זכותה לסרב לקבל את הממכר ולשלם עבורו. קביעה זו עלתה בקנה אחד עם ההיגיון הכלכלי מסחרי שעמד מאחורי התחייבות התובעת בחוזה לאפשר לנתבעת להשיב סחורה במקרה של אי התאמה. קביעה זו אף נבעה מהתחקות אחר כוונת הצדדים שניהלו שניהם עסקים רבים בתחום מוצרי ההלבשה ולמוניטין שרכשו היה חשיבות יתרה. בסופו של יום, התביעה נדחתה והנתבעת לא חויבה לשלם את החוב.