לפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, אי התייצבות אחד מבעלי הדין לדיון משפטי במועד שנקבע עלולה לגרום למחיקת התביעה או לדחייתה, בהתאם לבקשת הצד השני ולפי שיקול דעתו של בית המשפט. אולם, לפי תקנה 201 לתקנות, בעל הדין שלא התייצב רשאי להגיש בקשה לביטול ההחלטה שהתקבלה – ביטול או מחיקת התביעה, תוך 30 ימים ממועד המצאתה. בית המשפט רשאי לקבל בקשה זו ולהורת על ביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד, בהתאם לנסיבות המקרה. דוגמא לקבלת בקשה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום פינוי שוכר
פורום מקרקעין
פורום פשיטת רגל

 

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות מטעם התובע. עובדות המקרה כדלקמן: ביום ה-4.12.05 מונה כונס נכסים על נכס החייבים. ביום ה-19.12.06 ניתן צו שאישר את מכירת הנכס לתובע והבעלות הועברה לידיו. ביום ה-1.05.05 הנתבע חתם על הסכם שכירות בנכס. לאחר שהבעלות בנכס הועברה, הנתבע דרש להמשיך בקיום חוזה השכירות מול התובע. אולם, ניסיונות התובע לתאם פגישה עם הנתבע לצורך חתימה על חוזה שכירות חדש נכשלו בשל התחמקות האחרון בטענות שונות.


בפברואר 2007, הנתבע טען שהשכיר את הנכס לדייר משנה, למרות שנאסר עליו לעשות כן בחוזה השכירות. כעבור חודש, הנתבע הודיע לתובע שעזב את הנכס והשאיר אותו בידי דייר המשנה. בתגובה לכך, התובע טען שעזיבת הנכס באופן חד צדדי עלתה לכדי הפרת חוזה ולכן הנתבע חב בפיצוי. עוד נטען שדייר המשנה כלל לא היה צד לחוזה. לפיכך, הנתבע הודיע שיפעל לפינוי דייר המשנה, אולם, הוא דרש תשלום בעבור הציוד שנמצא בנכס, בניגוד לחוזה השכירות.

 

התביעה


לאור האמור לעיל, התובע הגיש תביעה בגין הפרת חוזה וגרימת נזק לציוד. הנתבע דחה טענות אלו וטען שדייר המשנה היה שותפו בנכס, ושהבעלים הקודמים ידע על כך למרות שבחוזה השכירות רק הוא נרשם כשוכר. הנתבע טען שלאחר שהנכס נמכר, הוא ביקש לעזוב בעוד שדייר המשנה היה מעוניין להמשיך להתגורר במקום, אך התובע סירב לכך. לשיטתו, הסכם השכירות שנערך עם הבעלים הקודמים של הנכס לא היה בתוקף לאחר המכירה ולמרות הודעתו על העזיבה, התובע דרש דמי שכירות בגובה ארבעה חודשים כתנאי להפסקת החוזה.


הנתבע העלה טענות נוספות וביום ה-6.1.08, התקיים דיון מקדמי במעמדו בלבד. לפיכך, התביעה נמחקה והתובע חויב בהוצאות. ביום ה-24.1.08, התובע הגיש בקשה לביטול פסק הדין מאחר ולטענתו, ההודעה על מועד הדיון המקדמי שהומצאה במייל, לא התקבלה במשרד של עורך דינו. התובע צירף לבקשה זו תצהירים מעובדי משרד עורך הדין. בא כוחו של הנתבע סירב להיעתר לביטול פסק הדין.


ההלכה המשפטית


בפתח הדיון, השופט הדגיש שלפי ההלכה המשפטית, כאשר מתן פסק דין במעמד צד אחד נובע מכך שהצד השני, שלא נכח, לא קיבל המצאה כדין, ניתן לבטל את פסק הדין בלי לשקול שיקולים כגון סיכויי הצלחה וטענות הצדדים. הודגש שביטול זה נעשה מכוח חובת הצדק. במקרה זה, נקבע שהתובע אכן לא קיבל המצאה לזימון לדיון הקדם משפטי. השופט הדגיש שעדותו של התובע בעניין זה הייתה קוהרנטית ואמינה וכך גם עדות יתר העדים מטעמו. על כן, לא היה מקום שלא לקבל את הטענה באשר לכך שהזימון האלקטרוני לא הגיע ליעדו.

 

תכלית המערכת הממוחשבת


זאת ועוד, השופט ציין שמסירת וקבלת כתבי דין באמצעות כתובת אלקטרונית הייתה רצויה, מאחר והיא הובילה לחסכון זמן ומנעה סרבול של ניירת והוצאות מיותרות. כיוון שכך, המדיניות השיפוטית הראויה הייתה לעודד את ציבור עורכי הדין להשתמש במערכת האלקטרונית לצורך המצאות ולא להרתיע מפני השימוש.


במסגרת זו, השופט מצא לנכון לקבל את הטענה בדבר אי קבלת ההמצאה ובכך, הכיר שהמערכת האלקטרונית לא הייתה חסינת תקלות. בנוסף, השופט קבע שהיה ראוי לנהוג בבקשות לביטול פסקי דין עקב אי קבלת זימון בכתובת הדואר האלקטרוני בגמישות, ולתת את האמון הראוי לציבור המשתמשים במערכת. קרי, עורכי הדין. על כן, הוחלט לקבל את בקשת ביטול ההחלטה על מחיקת התביעה ולהורות על המשך בירור הסכסוך בין התובע לנתבע.