איחור באבחון מחלה יכול להיות באשמת החולה אם נמנע מפנייה לרופא. לחלופין, באשמת הגורם המטפל, שלא שלח את המטופל לבדיקות מתאימות ולא ביצע אבחון מעמיק של התסמינים. כאשר האיחור באבחון הוא באשמת הרופא המטפל, הדבר יכול לעלות לכדי רשלנות רפואית המקימה זכאות לפיצוי. עם זאת, חשוב להדגיש שלא בכל המקרים האיחור באבחון הוא הגורם הבלעדי לנזקו של המטופל. שכן, לעיתים, גם לו המחלה הייתה מתגלה בזמן, לא היה ניתן למנוע את הנזק. דוגמא לכך במקרה הבא.
יש לך שאלה?
פורום רשלנות רפואית בניתוח
פורום זכויות חולי סרטן
פורום מימוש זכויות רפואיות
פורום נזיקין
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעת רשלנות רפואית. התובעים היו בעלה וילדיה של המנוחה, שנפטרה בשנת 2003 כתוצאה ממחלת הסרטן במעי הגס. לטענתם, הנתבעים אחרו באבחון המחלה ובכך העניקו לה טיפול לא סביר. לשיטתם, לו מחלת הסרטן הייתה מאובחנת במועד מוקדם יותר, סיכויי ההישרדות של המנוחה היו גדלים. יש לציין שהמנוחה פנתה לטיפול רפואי בגין כאבים במהלך חודש אפריל 2000 ורק בנובמבר של אותה שנה, התברר שהכאבים נבעו מגידול במעי הגס.
האם חל איחור רשלני באבחון מחלת המנוחה?
בסוגיה זו, התובעים טענו שכאשר המנוחה פנתה לקופת החולים, אף אחד מהרופאים במקום לא נתן דעתו לבדיקות המעבדה שלה בשל כשל מערכתי בקופה. בנוסף, נטען שכבר בביקורה השני של המנוחה בקופת החולים, היה על הרופא המטפל לשלוח אותה לבצע בדיקת קולונוסקופיה, לנוכח תלונותיה שהצביעו על אפשרות לקיומו של גידול. כמו כן, נטען שהתרשלות קופת החולים באה לביטוי במתן טיפול על ידי רופאים לא מוסמכים.
מנגד, לטענת קופת החולים, תופעת מחלת הסרטן במעי בגילה של המנוחה הייתה נדירה. על כן, כאשר האחרונה פנתה לקופת חולים והתלוננה על כאבים, הרופאים העלו השערות אחרות, סבירות הרבה יותר, למקורם. זאת ועוד, נטען שהבדיקות בוצעו כראוי, על ידי רופאים מומחים, שהתייחסו בסבירות לתוצאות בדיקות המעבדה של המנוחה.
בסוגיה זו, השופטת קבעה שהתובעים הוכיחו את התרשלות הנתבעת בכך שהרופאים מטעמה לא שלחו את המנוחה לבצע בדיקת קולונוסקופיה לאחר ביקורה השני. השופטת ביססה מסקנה זו על חוות דעת רופאים מומחים, שטענו שכל טיפול אחר שניתן למנוחה לנוכח תסמיניה דאז, לא היה סביר ותקין.
הודגש שמטרת בדיקה זו היא לשלול או לאשר אחת מהמחלות ברשימת האבחנות המבדלות, גם כשמדובר במחלה נדירה. על כן, לו אחד מרופאי הנתבעת היה שולח את המנוחה לבצע את הבדיקה, היה ניתן לגלות את מחלת הסרטן במועד מוקדם יותר. לפיכך, אי שליחת המנוחה לביצוע הבדיקה, מקום בו היא נדרשה לנוכח הפרקטיקה הרפואית, עלה לכדי התרשלות.
משמעות האיחור
לטענת הנתבעת, חרף האיחור באבחון, למנוחה לא נגרם נזק מאחר וסיכויי ההחלמה שלה היו כמעט אפסיים כבר במועד ביקורה הראשון בקופת החולים. זאת מאחר והמנוחה לקתה במחלת סרטן אלימה מאוד, והגרורה הראשונה בכבד הייתה קיימת כבר במועד הביקור הראשון. הנתבעת אף תמכה טענתה בחוות דעת רפואית, אותה התובעים ניסו לסתור.
במחלוקת דנן, השופטת קיבלה את טענת הנתבעת וקבעה שסיכוי ההחלמה של המנוחה לא היו גבוהים מלכתחילה, גם ללא האיחור באבחון. בד בבד, השופטת נדרשה לחשב סיכויים אלו באחוזים, על מנת לאמוד את הפיצויים שהגיעו לתובעים. לצורך חישוב זה, השופטת נעזרה בחוות דעת מומחים ולבסוף קבעה שלנוכח האיחור באבחון, סיכוי המנוחה למות עלה בשיעור של 36% ביחס לסיכוייה לו המחלה הייתה מתגלה כבר במועד הביקור הראשון בקופת החולים. על כן, פיצוי התובעים חושב לפי החמרת סיכון בשיעור של 36%.
בסופו של דבר, התובעים נמצאו זכאים לפיצוי בשווי של 2,506,891 ₪ בגין ראשי הנזק הבאים: הוצאות קבורה ואבל, הוצאות ניידות, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, נזק בגין השנים האבודות, שירותי אם ורעיה ונזק לא ממוני. כאמור, מסכום זה, התובעים היו זכאים רק ל-36%: שיעור הנזק שהנתבעת גרמה לתובעים. על כן, סך הפיצויים ששולמו בפועל לתובעים היה 902,481 ₪.
.jpg)
