נהיגה בשכרות: בקשה לחריגה מעונש המינימום

נהגים שיכורים מסכנים את עצמם, את הנוסעים עמם ואת יתר משתמשי הכביש בקרבתם. על כן, לפי ההלכה המשפטית יש להחמיר בעונשם של נהגים אלו, על מנת להרתיע את הנהג מפני הישנות המעשים ואת כלל הציבור מפני התנהגות זו. דוגמא לגזר דין בגין עבירה זו, והערעור עליו, בפסק הדין הבא.

יש לך שאלה?
פורום נהיגה בשכרות
פורום תעבורה
פורום פלילי

במקרה זה, בית המשפט דן בערעור שהוגש על גזר הדין של המערער, כפי שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה. טרם מתן גזר הדין, המערער הורשע בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר הליך של שמיעת ראיות. בעקבות הרשעה זו, הוא נידון לפסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון למשך שנתיים, פסילה על תנאי למשך שישה חודשים, מאסר על תנאי למשך שישה חודשים ותשלום קנס בסך 2,000 ₪.

טיעוני הצדדים

לטענת המערער ובא כוחו, העונש שהושת היה חמור מידי. בא הכוח עתר לקיצור תקופת הפסילה בפועל ולהפחתת סכום הקנס, וטען שהמערער היה כבן 25, התגורר בבית הוריו ועבר שני ניתוחי לב פתוח חרף גילו הצעיר. כמו כן, נטען שהמערער לא עבד ולכן התקשה לעמוד בתשלום הקנס. עם זאת, יש לציין שבמסגרת הטיעונים לעונש בבית משפט קמא, נטען שהמערער עבד כשרברב ונזקק לרישיון הנהיגה על מנת להביא כלים למקום העבודה.

זאת ועוד, הודגש שכאשר המערער נתפס, בגופו נמצאה כמות של 345 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף. בא הכוח טען שהיה מדובר בכמות גבולית, לנוכח פסיקה קודמת של בית המשפט לתעבורה לפיה נהג יחשב כשיכור לאחר שנמצאה בגופו כמות של 305 מק"ג, למרות שלפי החוק די ב-240 מק"ג.

לבסוף, נטען שפסילת רישיון המערער לתקופה בת שנה תביא לכך שיהיה עליו לעבור מבחן תיאוריה עיוני ומעשי, טרם קבלת רישיון חדש. מאחר והמערער הצליח לקבל את רישיונו הנוכחי לאחר שעבר 10 מבחני תיאוריה ו-4 מבחנים מעשיים, נטען שהסיכוי להוצאת רישיון נוסף היה נמוך מאוד.

מנגד, המשיבה התנגדה להקלה בעונשו של המערער. לשיטתה, גם לו היה ניתן לקבל את גישת בית משפט לתעבורה אודות כמות האלכוהול הנדרשת לצורך הרשעה, הרי שממילא בגופו של המערער נמצאה כמות גבוהה מזו שנקבעה כרף. יתרה מזאת, גם בבדיקת המאפיינים שנערכה למערער ניכרו סימני שכרות ומפיו נדף ריח חזק של אלכוהול שחיזק מסקנה זו.

הכרעה

בפתח הדיון, השופטת הדגישה שבית משפט קמא הסתפק בהטלת עונש של פסילת מינימום כפי שנקבע בחוק, לנוכח כמות האלכוהול שנמצאה בגופו של המערער. נטען שלו כמות האלכוהול בגופו הייתה גבוהה יותר, אזי לא היה מקום להסתפק בעונש זה אלא היה ראוי להשית על המערער עונש מאסר בפועל.

לפי ההלכה המשפטית, על מנת לחרוג מעונש המינימום שנקבע בחוק, יש צורך בנסיבות מיוחדות שמצדיקות זאת. אולם, קיומן של נסיבות רגילות כגון ריכוז אלכוהול שלא עולה בהרבה על המותר, גיל צעיר, עבר תעבורתי לא מכביד ועבודה המשלבת נהיגה, לא הוכרו כמצדיקות הפחתת עונש מעבר לרף המינימום שנקבע. השופטת הדגישה שלמעשה, בנסיבות אלו בתי המשפט נטו להחמיר בעונש מעבר למינימום. במקרה זה, למערער אכן לא היה עבר תעבורתי מכביד, אך הוא הורשע בעבר בגין אי ציות לתמרור. לאור האמור לעיל, השופטת קבעה שבגזר דינו של בית משפט קמא לא נפלה טעות עת קבע עונש של פסילת מינימום ולכן, הערעור נדחה.