כאשר אדם בודד נפגע כתוצאה ממעשה של גוף מסחרי, פרטי או ציבורי ונזקו אינו משמעותי, הוא יטה שלא להגיש תביעה. אולם, אם נזק זה נגרם לעוד מספר רב של אנשים, וגם הם אינם מעוניינים לתבוע כבודדים, ניתן להגיש תביעה אחת בשם כולם. זוהי תובענה ייצוגית. עם זאת, על מנת לנהל תובענה ייצוגית, בית המשפט נדרש לאשר אותה ככזו. קרי, על התובע להגיש בקשה לאישור התובענה כייצוגית ועל בית המשפט לתת אישורו לכך, לאחר בדיקת עילות התביעה והתנאי האישור שנקבעו בחוק. דוגמא לבקשה זו, בפסק הדין הבא.


יש לכם שאלה?
פורום תביעות ייצוגיות

 

בהליך זה, נידונה בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית. על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשים רכשו כרטיסי נסיעה ברכבת ליום ה-30.4.07. אולם, באותו היום, תנועת הרכבות הופסקה בכל הארץ כתוצאה מאסיפת הסברה שערך ועד העובדים. בעקבות זאת, למבקשים נגרמו נזקים וכך גם ליתר חברי הקבוצה.


לטענת המבקשים, הפסקת תנועת הרכבות עלתה לכדי הפרה של ההסכם בינם לבין הרכבת, לפיו הנסיעה תצא במועד שנקבע לה. עוד נטען שהנהלת הרכבת ידעה על השביתה המתוכננת מראש, ולכן, היה באפשרותה להודיע לנוסעים על כך, על מנת שיוכלו לכלכל צעדיהם בהתאם. לשיטתם, אי הודעה זו עלתה לכדי התרשלות.


מנגד, הנהלת הרכבת ביקשה לדחות את התביעה. לדידה, למבקשים לא הייתה עילת תביעה אישית מכוח חוזה, מאחר ומערכת היחסים בין הרכבת לנוסעים אינה מערכת חוזית. לחלופין, גם אם נכרת חוזה, הרי שתנאיו היו כפופים לתקנות מסילות הברזל (תנאי נסיעה ברכבת), תש"ס – 2000 בהן נקבע נוהל פיצוי בגין איחור הרכבת ולכן לא היה ניתן לתבוע פיצוי אחר. לבסוף, הרכבת טענה שלא התרשלה מאחר ולא צפתה ולא הייתה יכולה לצפות את האירוע. יתרה מזאת, נטען שגם לו היה ניתן לצפות את השביתה, להנהלת הרכבת לא היו אמצעים למנוע אותה בפרק הזמן שעמד לרשותה.


זכאות לפיצוי, האומנם?


ראשית, נקבע שבין הרכבת לנוסעיה נכרת חוזה, שחלק מתנאיו התייחסו לשעת יציאת הרכבת מיעדה ושעת ההגעה. נקבע שחוזה זה הופר ביום ה-30.4.07, מאחר והרכבות לא יצאו והגיעו במועד שנקבע. כלומר, נקבע שהשבתת הרכבות עלה לכדי הפרת ההסכם בין הרכבת לנוסעים.


עם זאת, השופטת קבעה שהנוסעים לא היו זכאים לפיצוי מעבר לסכום שנקבע בנוהל בתקנות. הודגש שנוהל זה הפך לחלק מההסכם שנכרת בין הרכבת לנוסעים והווה תניה בחוזה אחיד. פרשנות נוהל זה הובילה למסקנה שמטרתו הייתה להגביל את הפיצוי שנוסעי הרכבת היו יכולים לתבוע בגין איחור.


למעשה, נקבע שנוהל זה נקבע על מנת להימנע מהסיכון של תביעות כספיות בסכומים משמעותיים בגין איחור של הרכבת. על כן, המבקשים לא היו רשאים להגיש תביעה פיצויים עצמאית ולתבוע סכומים מעבר למה שנקבע בנוהל, בפרט לאור קביעת השופטת שכל נזקיהם נגרמו כתוצאה מהאיחור בתנועת הרכבות עקב השביתה. קרי, נזקים שהוראת הפיצוי בתקנות חלה עליהם. כמו כן, השופטת קבעה שהרכבת לא התרשלה בכך שנמנעה להודיע על השביתה, מאחר וזו לא הייתה ודאית. לאור האמור לעיל, הרי שהמבקשים היו זכאים לפיצוי שנקבע בתקנות ולא מעבר, וטענותיהם נדחו.


אישור כתובענה ייצוגית


למעלה מהצורך, השופטת דנה בשאלה האם היה ניתן לאשר את התביעה כייצוגית. היא הדגישה שעל מנת לאשר תביעה כייצוגית, יש לבדוק האם התובענה מעוררת שאלות משותפות של עובדה או משפט, בין כל חברי הקבוצה. במקרה זה, השופטת סברה שהיו שאלות משותפות של עובדה ומשפט בין כל חברי הקבוצה – נזקיהם של נוסעי הרכבת בבוקר יום השביתה. זאת גם אם נזקיהם של חברי הקבוצה לא היו זהים. אולם, השופטת קבעה שלא היה מקום לאשר את התובענה כייצוגית מאחר וטענות המבקשים נדחו והם לא הוכיחו סיכוי סביר לקבלת התביעה. בסופו של דבר, הבקשה והתביעה נדחו.