לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תובע, מבקש או בא כוח מייצג יכול להסתלק מתובענה ייצוגית או בקשה לאישורה, רק באישור של בית המשפט. בנוסף, נאסר על המסתלק לקבל במישרין או עקיפין טובת הנאה מהנתבע או מכל אדם אחר בקשר להסתלקותו, אלא באישור בית המשפט. להלן דוגמא לדיון בנושא.


יש לך שאלה?
פורום תביעות ייצוגיות

 

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשת הסתלקות מתובענה ייצוגית. על פי עובדות המקרה, התובע הגיש תביעה נגד הנתבעות, לצד בקשה לאישור התובענה כייצוגית. הנושא המרכזי של התובענה היה שמן מנוע שלא תאם תקנים זרים ולא אושר על ידי מכוני תקינה זרים, אך בכל זאת נמכר על ידי הנתבעות כמתאים לתקן. זאת על סמך הרישום שהוטבע על מיכלי השמן.

 

בקשת ההסתלקות


לטענת הנתבעות, הכיתוב שעל גבי המיכלים התייחס לתכונות ביצוע השמן ולא נטען מעולם שהשמנים קיבלו רישיונות והיתרים ממכוני תקנים זרים, כפי שהתובע טען. על כן, הנתבעות טענו שבסיס התביעה נשמט ולכן היה ראוי לבטל את ההליך נגדן מחוסר עילה. לאחר זמן מה, התובע הגיע למסקנה שסיכויי קבלת תביעתו ואישורה כייצוגית, לא היו גבוהים. לפיכך, הוא ביקש להסתלק מבקשת האישור, מכוח סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות.


יש לציין שהבקשה הוגשה בהסכמת הנתבעות וכל אחת מהן שילמה לתובע 47,000 ₪ לכיסוי שכר טרחת עורך הדין וההוצאות. לנוכח זאת, היועץ המשפטי לממשלה התבקש על ידי בית המשפט להביע עמדתו בשאלה האם הסכמת הצדדים להסתלקות התובע תוך תשלום הוצאותיו על ידי הנתבעות הייתה טעונת אישור בית המשפט לפי ההליך שנדרש באישור הסכמי פשרה בתביעה ייצוגית, ולא באישור בקשת הסתלקות רגילה.


שכן, בהליך של אישור הסכמי פשרה כאמצעי פתרון לתביעה ייצוגית, על בית המשפט לאשר את ההסדר כל עוד הוא ראוי, הוגן וסביר ומתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, כאשר סיום הסכסוך באמצעי זה הוא הדרך היעיל וההוגן להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. זאת תוך פרסום ההסדר לציבור ומינוי בודק מומחה לעניין.

 

חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה


היועץ המשפטי קבע שבמקרה זה, בית המשפט נדרש לאשר את ההסתלקות לפי סעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות ולא לפי הליך אישור הסדר פשרה. עם זאת, נטען שמבחינה מהותית, הדרך הראויה בה בית משפט נדרש לנקוט הייתה לפרסם את תוכן ההסדר ולשמוע עמדה של גורמים אובייקטיבים להסדר, כגון ארגון צרכנים וכד'. כלומר, היועץ המשפטי לממשלה סבר שמבחינה פרוצדוראלית, אישור ההסתלקות היה כפוף לסעיף 16 לחוק אך מבחינה מהותית, האישור היה כפוף לדרך אישור הסדרי פשרה. היועץ המשפטי לממשלה טען שדרך מהותית זו נדרשה גם לאור סכום הכסף הרב אותו קיבל התובע, שעורר חשש לפגיעה במכשיר התובענה הייצוגית.


קביעת השופטת


לאחר שמיעת כל העמדות, השופטת הדגישה שהיא לא הייתה שותפה לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה לפיה היה על בתי המשפט לפרסם את הסדר ההסתלקות של התובע, מאחר והוא היה כרוך בתשלום כסף. שכן, בהוראות החוק לא נקבע שעל בית המשפט לפרסם את ההסדר בנסיבות אלו.

 

בנוסף, השופטת סברה שפרסום זה היה מנוגד למדיניות המשפטית הראויה במקרים דומים. השופטת הדגישה שבהליך זה, בקשת ההסתלקות הוגשה לאחר שהתובע נוכח לדעת שסיכויי קבלת תביעתו היו נמוכים ושלא הייתה לו עילת תביעה נגד הנתבעות. לפיכך, עלתה השאלה מה היה הטעם שהצדיק פנייה לציבור באמצעות פרסום ההסדר, שכן לא היה אדם אחר שיכול היה להיכנס בנעליו של התובע, כבעל עילת תביעה.


השופטת הוסיפה וקבעה שהחלטת התובע לסגת מתביעתו ולאשר אותה כייצוגית הייתה ראויה ומנעה הכבדה על המערכת המשפטית ועל הצד שכנגד, מאחר וממילא סיכוי הצלחתו היו נמוכים. יתרה מזאת, נפסק שלא הייתה סיבה לסבור שרצונו של התובע להסתלק מהתביעה הייצוגית נבע מכך שהנתבעות התחייבו לשלם לו סכום כסף נכבד.

 

הודגש שבמקרה זה, הייתה חשיבות לעידוד התובע לחזור בו מההליכים אותם החל לנהל, לאחר שהשתכנע בחוסר הצלחתו, בפרט משום שנקבע שהאחרון הגיש את בקשת האישור ואת בקשת ההסתלקות בתום לב. על כן, בקשת ההסתלקות התקבלה וכך גם התשלום שהוצע במסגרתה.