רשלנות של בתי חולים יכולה לבוא לביטוי בדרכים שונות, בין אם בטיפול שניתן לחולה טרם הניתוח, בין אם במהלך ההליך עצמו ובין אם בשלב ההחלמה. כך או כך, רשלנות זו יכולה לגרום לנזקים קשים ולהסתכם בסכומי פיצויים רבים שישולמו לניזוק. דוגמא לכך בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום רשלנות רפואית בניתוח
פורום רשלנות בלידה
פורום נזיקין
במקרה זה, הוגשה תביעה לפיצוי בגין רשלנות רפואית של צוות בית החולים שטיפל בתובע. על פי עובדות כתב התביעה, התובע עבר ניתוח בחודש אוקטובר 2001 במרכז הרפואי הנתבע. במהלך הניתוח, התובע שכב מורדם על מיטת הטיפולים כשלפתע פרצה אש שאחזה בסדין. כתוצאה מכך, התובע נכווה בעכוזו. לאחר כיבוי השריפה, הרופא השלים את הניתוח. הסדין השרוף, מיכל החיטוי והמכשיר ממנו פרצה האש נעלמו לאחר הניתוח, וההליך המשפטי נוהל מבלי שהתובע היה יכול לבדוק ממצאים אלו.
האם הנתבעים גרמו נזק ראייתי לתובע?
לטענת התובע, נגרם לו נזק ראייתי מאחר והסדין עליו הוא שכב, מיכל החיטוי והמכשיר שהביא להתלקחות נעלמו לאחר הניתוח וגם ברישום הרפואי עצמו לא היה אזכור לכוויה. על פי ההלכה המשפטית, נזק ראייתי נגרם כאשר הנתבע פגע ביכולת התובע להשתמש בראיה בעלת פוטנציאל לביסוס הטענות העובדתיות בבסיס התביעה. מקום בו נגרם נזק ראייתי, על הנתבע להרים את נטל השכנוע להיות אותה טענה עובדתית לא נכונה.
השופט קבע שבמקרה זה, היעלמות הפריטים אכן גרמה נזק ראייתי לתובע ונוצרה חזקה עובדתית שבדיקתם הייתה תומכת בטענות כתב התביעה. שכן, בדיקת הפריטים הייתה יכולה להראות מה הייתה הסיבה לפרוץ האש והאם בית החולים הפר נהלים בנוגע לכמות חומר החיטוי ושימוש בסדין דליק. כאמור, בהיעדר ראיות אלו, נטל השכנוע עבר לכתפי הנתבעים, שלא הוכיחו שלא התרשלו בטיפול בתובע. כלומר, השופט קבע שהנתבעים התרשלו בטיפול בתובע וכתוצאה מכך, פרצה האש ונגרמה לו כוויה.
הפרת חובת הזהירות
לאחר דיון בשאלת הנזק הראייתי, השופט בחן האם הנתבעים הפרו את חובת הזהירות שהוטלה עליהם. הוא פסק שהנתבעים היו יכולים למנוע את השריפה, באמצעות אמצעי זהירות פשוטים כגון שימוש בכמות מעטה יותר של חומר חיטוי. בסופו של דבר, השופט חייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בגין כאב וסבל, עזרת צד ג' , הפסדי שכר והוצאות שונות.
.jpg)
