אדם שמתגורר בבית דירות משותף ומעוניין לשפץ את ביתו ולהרחיב אותו, נדרש לקבל לשם כך אישור מיתר בעלי הדירות בבניין. לעיתים, על מנת לבצע את השיפוץ יש צורך לבנות בחלק מהשטח המשותף, פנימי או חיצוני. במקרים אלו, בעל הדירה הוא שנושא בנטל מימון עלות השיפוץ, אך באפשרותו לחייב דיירים נוספים להשתתף בכך, במידה וגם הם ינצלו את הבנייה בעתיד. דוגמא לכך בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום סכסוכי שכנים
פורום בתים משותפים
פורום מקרקעין

 

במקרה זה, בית המשפט דן בסכסוך בין דיירים בבניין משותף. על פי עובדות המקרה, התובעת הייתה בעלת זכויות והחזקה בדירה בקומה השנייה בבניין ברחוב בתל אביב. הנתבעת החזיקה בזכויות בדירה שמתחת לדירת התובעת. במהלך שנת 1998, התובעת ביקשה להרחיב את דירתה ולכן, היא פנתה לעירייה בבקשה לקבל היתר בניה, לאחר שכל יתר בעלי הזכויות בבניין, לרבות הנתבעת, נתנו אישורם לכך.

 

הלכה למעשה, התובעת קיבלה את ההיתר ולפיו, בנתה גם את מעטפת השלד בקומת דירתה של הנתבעת. בשנת 2002, הנתבעת ביקשה להרחיב דירתה ופנתה לשם כך לתובעת, על מנת שתיתן אישורה. לאחר קבלת היתר הבניה, הנתבעת שילמה לתובעת 31,500 ₪ כדמי השתתפות בהוצאות בניית השלד.


טיעוני הצדדים


התובעת הדגישה שהנתבעת חתמה מרצונה על הבקשה שהוגשה לעירייה. זאת לאחר שהוסכם שאם היא תבקש להרחיב דירתה בעתיד, יהיה עליה להשיב לתובעת את חלקה היחסי בהשקעה שנעשתה לצורך בנית השלד, לרבות הוצאות בגין תשלומי אגרות, תכנון והוצאות שונות.
לטענת התובעת, הוצאות הבנייה בחלק המשותף היו 179,471 ₪. נטען שסכום זה התחלק בין שלושת בעלי הדירות שהיו בצד התובעת, כאשר החלוקה בינה לבין הנתבעת הייתה שווה, בעוד שחלקו של בעל הדירה השלישית היה נמוך יותר מאחר וחלק מהאגרות בגינו לא שולמו. לפיכך, הרי שחלקה של הנתבעת בהוצאות היה 92,663 ₪ ולכן, היא נדרשה להשיב לתובעת סכומים נוספים מעבר למה ששילמה.


מנגד, הנתבעת טענה שלא הסכימה להשתתף בהוצאות התובעת בהרחבת השלד וההחלטה בנושא התקבלה בניגוד לתקנון של הבית המשותף. כמו כן, נטען שהתובעת הפעילה על הנתבעת לחצים על מנת לשכנע אותה לחתום על ההיתר והיא עשתה זאת לאחר שסברה שיהיה עליה לשלם רק בגין בניית הקירות החיצוניים בקומה הראשונה, שהיו חלק מהרכוש המשותף. כלומר, לא בגין בניית כל השלד. לשיטתה, לנוכח סברה זו היא השיבה לתובעת 31,500 ₪ כאשר שיפצה את דירתה ולא היה מקום לחייבה בתשלומים נוספים.


הסכמת הנתבעת


בפתח הדיון, השופט קבע שלנתבעת הייתה חובה להשתתף בהוצאות התובעת בבניית השלד. השופט קבע שבעצם העברת הכסף לתובעת, על ידי הנתבעת, האחרונה ביצעה קיבול בהתנהגות לפי סעיף 6(א) לחוק החוזים ובכך, הביעה הסכמתה להשבת הוצאות במידה ויעשה שימוש במעטפת השלד החיצוני שנבנתה.


השופט הדגיש שמאחר והיה מדובר בסכום גבוה, הרי שהתנהגות הנתבעת התיישבה יותר עם גרסתה של התובעת לפיה הייתה הסכמה מוקדמת בין הצדדים בנושא החזרת הוצאות. כמו כן, השופט קבע שעל הנתבעת חלה חובת השבה מכוח עילה של עשיית עושר ולא במשפט. עם זאת, השופט סקר את טענות התובעת באשר לעלויות השיפוץ וההוצאות השונות אותן הוציאה וקבע שלמעשה, חלקה של הנתבעת בבניית השלד היה קטן בהרבה מהסכום שנתבע. לפיכך, היא חויבה להשיב לתובעת סכום של 2,154 ₪ בלבד.


קיזוז


מנגד, הנתבעת העלתה בכתב הגנתה טענת קיזוז בגין נזק לא ממוני שנגרם לה עקב פגיעת התובעת בדירתה במסגרת עבודת הבניה. כלומר, הנתבעת ביקשה לקזז את חובה לתובעת מול חוב האחרונה לה. השופט קבע שהתובעת אכן הייתה אחראית לנזקים אלו שנגרמו לנתבעת ויתרה מזאת, הראשונה כלל ניסתה לערער על טענה זו. על כן, טענת הקיזוז התקבלה והשופט העריך את הנזק שנגרם לנתבעת בסך של 7,500 ₪, ממנו היא הייתה רשאית לקזז את חובה לתובעת. לאור האמור לעיל, הרי שהנתבעת כלל לא נדרשה לשלם לתובעת פיצוי.