התרת פרסום זהות מכוח מהוראת סעיף 19 לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים

לפי חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, שמסדיר את תהליך הפונדקאות בישראל, פרסום שמם או זהותם של ההורים המיועדים, האם הנושאת והילד, לרבות תוכנם של ההסכמים שנחתמים בין המעורבים או מסמכים בעניינם, מחייב אישור בית משפט. הלכה למעשה, בתי המשפט מתירים את הפרסום רק בהתקיים נסיבות מיוחדות שמצדיקות סטייה מהכלל הגורף שהינו, איסור פרסום. דוגמא לדיון בנושא ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?
פורום בית המשפט לענייני משפחה
פורום אבהות
פורום משמורת

במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה להתיר פרסום זהותם של הורים ואם פונדקאית בתוכנית טלוויזיה שהייתה עתידה להיות משודרת באחד מהערוצים המסחריים. הבקשה הוגשה מכוח הוראות סעיף 19(ג) לחוק ההסכמים לנשיאת עוברים.

הרקע לבקשה

זוג ההורים התובעים היו נשואים זה לזו מספר שנים ולשניים היה בן משותף בן ארבע. בעקבות מחלה בה התובעת לקתה, היא לא הייתה יכולה להרות בשנית ולכן, בני הזוג בחרו להביא לעולם ילד נוסף באמצעות אם פונדקאית. על כן, הם יצרו קשר עם התובעת 3, שהסכימה לשמש עבורם כאם פונדקאית. הצדדים התקשרו בהסכם מחייב, לפי חוק ההסכמים לנשיאת עוברים. בני הזוג והפונדקאית ביקשו להביא את סיפורם האישי בתוכנית טלוויזיה תיעודית בנושא ולכן, הם נדרשו להגיש בקשה להתיר פרסום זהותם.

טיעוני הצדדים

לטענת התובעים, כל המעורבים היו אנשים משכילים שהסכימו מדעת להשתתף בתוכנית ולחשוף את סיפורם האישי ולכן, לא היה מקום למנוע את חשיפת זהותם. עוד נטען שלא היה חשש מפני זיהוי של התינוק בסביבתו הקרובה כמי שנולד במסגרת הליך פונדקאות, על מנת לאסור את הפרסום. זאת מאחר וממילא, התובעים בחרו לשתף את סביבתם הקרובה בנושא ולגלות על הליך הפונדקאות. קרי, סביבתו הקרובה ממילא הייתה מודעת לדרך לידתו ולכן החשש לא התקיים. התובעים הוסיפו וטענו שהתרת הפרסום הייתה חלק מזכותם לחופש הביטוי ומטרתם הייתה להביא לידיעת אחרים את קיומו של הליך הפונדקאות, יתרונותיו וחסרונותיו.

מנגד, היועץ המשפטי לממשלה תמך באי התרת פרסום הזהות ממספר סיבות. ראשית, נטען שהתובעים לא הביאו טעם מיוחד מדוע היה ראוי לסטות מעיקרון איסור הפרסום בעניינם. בנוסף, העובדה שהתובעים גילו לסביבתם הקרובה אודות תהליך הפונדקאות לא הייתה יכולה להפיג את החשש לפגיעה בילוד עצמו. שנית, נטען שמטרתה של התוכנית התיעודית הייתה יכולה להתממש גם ללא פרסום פרטים מזהים. שלישית, היועץ המשפטי לממשלה טען שהזכות לחופש הביטוי הייתה יכולה להתממש חרף איסור הפרסום והמגבלות מכוחו.

החלטה

במקרה זה, התנגשו זה בזה מספר זכויות: מחד גיסא, הזכות לכבוד ופרטיות של הקטין, הגנה על צנעת חייו מעיני הציבור, הגנה על האוטונומיה של המשפחה והפרט ושמירה על יציבות הליך הפונדקאות באמצעות הכלל של איסור פרסום. מאידך גיסא, עמדו זכות הציבור לדעת, הזכות לחופש הביטוי, הגברת המודעות הציבורית להליך ומתן לגיטימציה רחבה לפונדקאות בישראל.

באיזון בין שיקולים אלו, השופט קבע שהיה ראוי להתיר את הפרסום תוך הצבת תנאים. שכן, השופט הדגיש שהתובעים עצמם בחרו לחשוף את עובדת לידת הקטין בתהליך פונדקאות ולכן, החשש מזיהוי הילד בסביבתו הקרובה בעקבות הפרסום בתוכנית פג. כמו כן, היועץ המשפטי לא הציג כל הוכחה ודאית לכך שפרסום הפרטים יפגע בטובת הילד ואי לכך, השופט ציין שאולי הפרסום דווקא היה עתיד להטיב עם הקטין. כאמור, השופט התיר את הפרסום תוך הצבת מגבלות של טשטוש פני הקטין, ציון שמותיהם הפרטיים בלבד של ההורים והאם הפונדקאית ואיסור על ציון פרטים מזהים נוספים כגון כתובת, שמות חברים וכד'.