לא פעם, בית המשפט נדרש לדון בתביעה של חברת הביטוח נגד אחד ממבוטחיה, בגין מעשי מרמה שבוצעו במטרה להונות את המבטחת ולקבל כספים. עם זאת, ישנם מקרים בהם ההונאה לא מתבצעת על ידי אחד מהמבוטחים, אלא על ידי גוף שעובד בשיתוף פעולה עסקי עם חברת הביטוח. להלן דוגמא לכך.
יש לך שאלה?
פורום נזיקין
פורום יזמות עסקית
פורום פלילי
במקרה זה, בית המשפט דן בתביעה לפיצוי בגין מעשי הונאה ומרמה שהנתבעים ביצעו כלפי התובעת. על פי עובדות המקרה, התובעת הייתה חברת ביטוח שמכרה פוליסות לביטוח תכולת דירות ובתי עסק. הנתבעים היו בעלי חברה שעסקה בשמאות לצרכי ביטוח וערכה סקרי מיגון וסקרי תכולת דירות. גם החברה עצמה נתבעה בהליך זה.
טיעוני הצדדים
לטענת התובעת, הנתבעים ביצעו עבורה סקרי שמאות שונים, במסגרת חוזה שנחתם בין הצדדים. כנגד כל סקר שבוצע, הנתבעים הציגו חשבונית והתובעת שילמה להם שכר טרחה. אולם, התובעת טענה שהנתבעים הציגו מספר פעמים את אותם חשבוניות, והיא האמינה בתום לב שהיה מדובר בעבודות שונות ולכן שילמה את הסכומים. לטענתה, התרמית התגלתה בעקבות ביקורת פנים שבוצעה בחברת הביטוח ומיד לאחר מכן, הוגשה התביעה.
יש לציין שהביקורת הפנימית נעשתה תחת הדרכתו ופיקוחו של רואה החשבון של התובעת. הלה העיד בפני השופטת והצהיר שלפי תוצאות הבדיקה, במספר רב של מקרים, החברה הנתבעת הגישה לתובעת חשבוניות שכר טרחה בגין סקר זהה שבוצע. כתוצאה מכך, התובעת שילמה שכר טרחה כפול בגין עבודה אחת. על פי הבדיקה, סך כול הסכום העודף ששולם עבור הסקרים הכפולים היה 336,528 ₪.
מנגד, הנתבעים טענו שבמספר מקרים, הם נאלצו לערוך מחדש את הסקרים עקב שינויים שחלו בנכסי המבוטחים או בשל טעות שנפלה בדיווח. על כן, התובעת חויבה בתשלום כספי נוסף על החיוב שכבר שולם. לכך התובעת השיבה שמספר המקרים בהם נדרש סקר נוסף היו חריגים. עוד נטען ששכר הטרחה של החברה נקבע על בסיס אחוז מסוים משווי תכולת הבית או הנכס שנבדק. לפיכך, גם לו הסוקר נשלח בשנית לאותו הבית בשל טעות, הסכום שנגבה עבור סקר זה לא היה יכול להיות זהה לשכר הטרחה של הסקר הראשון. שכן, לאחר הבדיקה החוזרת שווי התכולה הוערך כגבוה יותר ושכר הטרחה היה צריך לעלות בהתאם.
הכרעה
לאחר שמיעת טענות הצדדים וסקירת הראיות, השופטת החליטה שהחברה הנתבעת אכן ביצעה מעשי רמאות ומרמה כלפי התובעת, עת הגישה מספר פעמים חשבוניות זהות על מנת לקבל שכר גבוה יותר. השופטת הדגישה שהנתבעת לא הצליחה להפריך את טענות התובעת כלפיה, והסבריה אודות כפל החשבוניות נעדרו בסיס ראייתי ולכן נדחו.
לא זו אף זו, השופטת קיבלה את טענת התובעת לפיה היה ראוי לחייב בפיצוי גם את הנתבע בעל החברה. כלומר, לבצע "הרמת מסך" כלפיהם. זאת מאחר והוא ביצע מעשי תרמית מאחורי מסווה של חברה, ולכן לא היה מקום לאפשר לו להתחמק מחבותו. התובעת אף ביקשה להטיל חבות אישית על אחד מהעובדים השכירים בחברה, שהיה מעורב בהגשת החשבוניות והצגת הדרישה לתשלום השכר.
השופטת קיבלה בקשה זו והדגישה שהמעורבים בהונאה נדרשו לשאת באחריות אישית ללא כל קשר למסך ההתאגדות, מאחוריו לא היה ניתן להסתתר על מנת לבצע פעילות שלילית. האחריות הוטלה על המעורבים גם מכוח דיני הנזיקין, כאשר בעל החברה והשכיר הוכרו כאחראים באחריות ישירה. בסופו של דבר, החברה, בעלה והעובד הבכיר בה חויבו לפצות את התובעת במלוא הנזק שנתבע על ידה – 224,034 ₪.
.jpg)
