בתחומים רבים, בהם נדרשת מומחיות לצורך הכרעה, בית המשפט נדרש לחוות דעת מומחים. לרוב, שני הצדדים מגישים חוות דעת סותרות של מומחים מטעמם. במקרה שלפנינו ניתן להיווכח מה המשמעות של אי סתירת חוות דעת מומחה של הצד שכנגד.
יש לך שאלה?
פורום תביעה אזרחית
הציור "רחוב לונדון" של הצייר אורי לסר נמכר לתובע על ידי הנתבע, אשר היה הבעלים והמנהל של בית מכירות לאומנות ישראלית ובינלאומית.
התובע הגיע לבית המכירות כשלושה ימים לאחר שהתקיימה בו מכירה פומבית, ביום בו על הנתבע היה להחזיר את הציורים שלא נמכרו לספקים. התובע הביע התעניינות בציור, וניהל משא ומתן למכירתו עם הנתבע. לאחר המשא ומתן, כלתו של התובע רכשה את הציור בסכום של כ-21,000$.
התובע טען כי במועד הרכישה ביקש לקבל אישור כי היה מדובר בציור אורגינאלי של הצייר, והנתבע השיב כי יש בידיו אישור כאמור. הנתבע אף קיבל על כך אישור בכתב.
לאחר פרק זמן מסוים, מומחית לציורים של הצייר לסר, אשר הוצג בפניה הציור, העלתה ספקות לגבי היותו ציור מקורי של הצייר. בהתבסס על חוות דעת של המומחית, התובע טען כי הציור אשר נמכר לו היה מזויף, וכי היה מדובר במכירה פרטית אשר נעשתה על ידי התובע, והציור לא נמכר לו כחלק מהמכירה הפומבית. לפיכך, התובע דרש מבית המשפט להורות על ביטול העסקה ועל השבה.
מנגד, הנתבע טען כי הציור היה אוטנטי, ונמכר לתובע במסגרת המכירה הפומבית. יתרה מכך, הנתבע טען כי שימש כ"מתווך" בעסקה בלבד, וכי החובה לבדוק את הממכר חלה על הקונה, בהתאם לחוק המכר. שתי השאלות אשר בית המשפט נדרש להשיב עליהן היו האם הציור היה מקורי, והאם הציור נמכר במסגרת מכירה פומבית?
הכרעת בית המשפט
השופטת קבעה תחילה כי התובע והנתבע היו בעלי הדין הראויים בהתאם למסכת העובדתית אשר הוצגה בפניה. כלומר, השופטת דחתה את הטענה כי הנתבע היה בגדר "מתווך" בלבד בעסקה.
השופטת הכריעה כי הציור לא נמכר במסגרת המכירה הפומבית אשר ערך בית המכירות, אלא לאחריה. כמו כן, כל ההיגיון שבקיום מכירות פומביות היה יורד לטמיון אם היה ניתן לבצע את המכירה הפומבי במועד מאוחר יותר, שלא במסגרת המכירה הפומבית ה"כללית". לפיכך, השופטת הסיקה כי לא היה מקום להחיל על מקרה זה את דיני המכירות הפומביות.
השופטת הוסיפה כי מתן האישור בכתב לגבי האוטנטיות של הציור הצמיח כשלעצמו עילת תביעה עצמאית וישירה כנגד הנתבע, שכן היא ראתה בכך התחייבות אישית את הנתבע שהתמונה הייתה מקורית. כמו כן, השופטת קיבלה את הטענה של התובע כי האישור היווה תנאי להסכם המכירה כולה, ואלמלא התקבל, המכירה לא הייתה מתבצעת.
באשר להכרעה בנוגע למקוריות הציור, לאור העובדה שהציור צויר בשנת 1926, והצייר הלך לעולמו, ניתן היה להכריע בסוגיה באמצעות מומחים בלבד. השופטת ציינה כי המומחית אשר בחנה את הציור הייתה המומחית היחידה בעולם ליצירות של לסר, ולכן לחוות הדעת מטעמה ניתן משקל רב. בנוסף, השופטת ציינה כי הנתבע לא הביא חוות דעת מומחים אשר סתרו חוות דעת זו.
לאור כל האמור לעיל, בית המשפט קיבל את התביעה, וקבע כי הציור לא היה מקורי. לפיכך, בית המשפט הורה על ביטול עסקת המכר ועל השבה, בנוסף לפסיקת הוצאות העדה המומחית והוצאות המשפט של התובע.
.JPG)
.jpg)
