הכול יודעים כי מכשירים חשמליים הינם בעלי פוטנציאל לגרום לפרוץ שריפה. מכיוון שכך, בעל מקצוע אשר עוסק בתיקון מכשירים חשמליים עלול לעמוד לדין בגין רשלנות במידה ויוכח לפי מאזן ההסתברויות כי טיפול ל'קוי שלו במכשיר החשמלי הוביל לפרוץ שריפה.
במקרה שלפנינו עלתה טענה כאמור כחלק מתביעה נזיקית כנגד בעל עסק שתיקן קופה רושמת, אשר לפי התביעה, בעקבות הטיפול בה, עלתה באש.
יש לכם שאלה?
פורום נזיקין
בתאריך ה-18.10.01 שריפה פרצה בבית עסק שהיה ממוקם בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. בית העסק היה מבוטח על ידי התובעת 2. כתוצאה מהשריפה, עשן ופיח גרמו לנזקים גם לחנות הסמוכה, אשר הייתה מבוטחת על ידי התובעת 1.
התובעות טענו כי מוקד השריפה היה הקופה הרושמת בבית העסק, אשר עלתה באש לאחר ששנאי הקופה עבר תיקון אצל הנתבעת.
התובעות הגישו תביעת שיבוב כנגד הנתבעת בגין תגמולי הביטוח שהן שילמו למבוטחיהן. התובעת 1 תבעה סכום של כ-186,359 ₪, ואילו התובעת 2 תבעה סכום של כ-23,748 ₪. מנגד, הנתבעת שללה כל חבות כלשהי שלה כלפי התובעות.
הכרעת בית המשפט
השופט התרשם לחיוב משלושת העדים אשר התובעת העידו, לצורך הוכחת המוקד והגורם לפרוץ השריפה. שלושת העדים חקרו את האירוע מיד לאחר התרחשותו, ושלושתם הצביעו על כשל חשמלי בקופה הרושמת עכל הגורם לפרוץ השריפה. מסקנה זו קיבלה גם תיעוד בתעודת עובד הציבור מטעם חוקר השריפות של מכבי האש.
העדים, המומחים והראיות מטעם התובעות דחו אפשרות של סיבה אחרת לפרוץ השריפה, דוגמת ה"סטרטר" של התאורה הפלורוסנטית מעל הקופה, הצתה בזדון, הצתה מסיגריה או כשל חשמלי אחר פרט לקופה.
מנגד, המומחים מטעם הנתבעת הגיעו למסקנה הפוכה, וציינו כי שנאי הקופה הרושמת נראה שלם לפי התמונות, ולכן לא ייתכן כי מקור האש היה בו.
השופט העדיף את חוות הדעת של המומחים מטעם התובעת. הסיבה הראשונה לכך הייתה שהם הגיעו למקום וחקרו את נסיבות המקרה בימים הסמוכים לאירוע, לעומת המומחים מטעם הנתבעת אשר הגיעו למקום האירוע למעלה משנה וחצי מיום ההתרחשות. בנוסף, משקל חוות הדעת שלהם היה פחות שכן לפי עדותם הם ביקשו לספק הסבר חלופי בלבד, ולא שללו את ההסבר אשר הציעו מומחי התובעות.
לאור כל האמור לעיל, השופט קיבל את המסכת העובדתית עליה הצביעו הנתבעות, ולפיה השנאי של הקופה הרושמת הוא שהביא לפרוץ השריפה. השופט הסיק כי טיפול לא נכון בקופה הרושמת ובשנאי, הוא שהביא, לפי מאזן ההסתברויות, לפרוץ השריפה.
השופט דחה את הטענה כי הנתבעת לא הייתה אחראית לנזקים אשר נגרמו לחנות הסמוכה, וקבע כי היה עליה לצפות כי ככל שתפרוץ שריפה מהמכשיר החשמלי אותו תיקנה, הייתה יכולה האש וספחיה למצוא את דרכה אל מחוץ לבית העסק בו המכשיר מוקם. כלומר, השופט קבע כי התקיימה במקרה זה חובת זהירות קונקרטית, כחלק מעוולת הרשלנות בנזיקין.
השופט דחה טענות לאשם תורם של התובעות, שכן לא הוכח על ידי הנתבעת מקור חובה חוקי שחייב את הכשרת עובדיהן בביצוע מלאכת כיבוי אש, וכן הנתבעת לא זימנה לעדות את בעל הקרקע אשר יכול היה לשפוך אור על הטענה כי הפתחים בין החנויות, אשר אפשרו את פגיעות העשן, לא היו תקניים.
לסיכום, בית המשפט קיבל את תביעות התובעות, ופסק כי על הנתבעת היה לשלם לתובעות את סכומי הפיצויים שתבעו, בהתאם לגובה הנזק.
.jpg)
