ישנם מקרים בהם נאמרות אמירות פוגעניות במהלך ויכוח ותוך כדי סערת הרגשות. כאשר אמירות אלו מפורסמות ברבים ועלולות להשפיל אדם ולהוביל לפגיעה בכבודו, מקצועו ודימויו בעיני הציבור, האומר עלול להיתבע בגין לשון הרע. להלן דוגמא לכך.


יש לך שאלה?
פורום לשון הרע
פורום נזיקין

 

במקרה הבא, הוגשה לבית המשפט תביעה נזיקית בעילה של לשון הרע. התביעה הוגשה על ידי עורך דין נגד אשת לקוחו ובמסגרתה האחרונה התבקשה לשלם פיצוי בסך 120 אלף ₪ לתובע. על פי עובדות המקרה, התובע ייצג את בעלה לשעבר של הנתבעת בבית המשפט לענייני משפחה.

 

במסגרת ההליכים, התובע נפגש במשרדו עם הנתבעת, בנוכחות מרשו. בפגישה זו, הנתבעת אמרה דברי לעג לתובע שפגעו בכבודו ועלו לכדי לשון הרע. הנתבעת הודתה בכך שאמרה את הדברים אך טענה שהם נאמרו בלהט הרגע ובסערת רגשות, לאחר שהושפלה על ידי התובע ועורכי דין נוספים ממשרדו. לשיטתה, דבריה לא היו בגדר לשון הרע אלא בגדר אמת ולכן חסו תחת הגנת "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק.


האם לשון הרע?


לפי חוק לשון הרע וההגדרות שבו, "לשון הרע" הוא פרסום שעלול להשפיל אדם בעיני הציבור או לעשותו מטרה ללעג, בוז ושנאה; לבזות אדם בשל מעשים, תכונות או התנהגות המיוחסת לו; לפגוע במשלח ידו של האדם, בעסקו, במשרתו או במקצועו; לבזות אדם עקב מוצאו, דתו, גזעו, מינו, נטייתו המינית או מקום מגוריו.


מעיון בתמליל הפגישה שצורף לתצהיר הנתבעת עלה שהיא כינתה את התובע "רמאי", "זבל", "מלוכלך" וכינויים נוספים. הנתבעת הייתה מודעת לכך שאמרה כינויים אלו ואף ציינה זאת בפני השוטרים שנקראו למשרד במהלך הפגישה. השופטת קבעה שאמירותיה של הנתבעת עלו לכדי לשון הרע נגד התובע. שכן, היה בהן בכדי להשפילו, לבזותו ולביישו הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית.


השופטת הדגישה שהמבחן לקביעת לשון הרע אינו סובייקטיבי אלא אובייקטיבי, לפיו יש לבחון את משמעות האמירות באוזני "האדם הסביר", תוך בחינת מכלול הנסיבות וההקשר בו נאמרו. השופטת ציינה שאמירות אלו היו יכולות לפגוע בתובע בעיני חבריו למקצוע ולקוחות פוטנציאלים וכל מטרתן הייתה לבזות את האחרון במשרדו. מאחר ואמירותיה של הנתבעת נשמעו על ידי מספר אנשים ולא רק על ידי התובע עצמו, הרי שהיה מדובר בפרסום כהגדרתו בחוק. לפיכך, השופטת קבעה שהנתבעת ביצעה את העוולה של פרסום לשון הרע.


קיומה של הגנת "אמת דיברתי"


כאמור, הנתבעת האמינה שכל דבריה אמת וטענה לתחולת ההגנה שקבועה בסעיף 14 לחוק - "אמת דיברתי". על מנת להוכיח קיומה של הגנה זו, הנתבעת נדרשה להראות שדבריה היו אמת ושבפרסומם היה עניין ציבורי. אולם, נפסק שהנתבעת לא עמדה בנטל זה מאחר וכל טענותיה באשר להתנהלות התובע הועלו ללא ביסוס עובדתי. על כן,טענת ההגנה נדחתה. לבסוף, התביעה התקבלה הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצוי של 20 אלף ₪ בגין הפגיעה.