בקשה לביצוע שיק והוכחת אוחז כשורה

בית המשפט קיבל תביעה לביצוע שיק. השופט פסק כי התובע הוכיח את אחיזתו כשורה בשיק. לכן, נקבע כי קמה לו זכות לדרוש את פירעונו מהנתבעת (למרות כישלון התמורה בעסקה שנערכה טרם סיחור השיק לתובע). במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה לביצוע שיק אשר התובע הגיש נגד הנתבעת ונגד חייבת נוספת. הבקשה נגעה לביצוע שיק על סך 15,110 ₪. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר. בהתאם להסכמת הצדדים, ההתנגדות התקבלה וניתנה לנתבעת רשות להתגונן.

יש לכם שאלה?
פורום גביית חובות
פורום התנגדות לביצוע שטר - התנגדות בהוצאה לפועל
פורום הוצאה לפועל וחובות
פורום הסדר חוב | מחיקת חובות


לטענת הנתבעת, השיק נשוא התביעה ניתן על ידה במסגרת עסקה בינה לבין חייבת אחרת בתיק הוצאה לפועל. לטענתה, השיק נמסר בתמורה לסחורה אותה הייתה אמורה לספק החייבת הנוספת. בפועל, הסחורה לא סופקה ותמורת השיק נכשלה במלואה. כשלון זה התרחש עוד בטרם סיחור השיק לתובע, שידע על כך באותו מעמד. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע לא נתן לחייבת הנוספת תמורה כלשהי נגד השיק, וכי חתימת ההיסב הייתה פגומה.

דיון והכרעה

הרקע המשפטי לדיון בבקשה היה פקודת השטרות. על פי סעיף 29(ב) לפקודה, כל מי שאוחז בשטר, קיימת חזקה כי האחיזה הינה כשורה. במידה והאוחז הודה או שהוכח כי האחיזה אינה כשורה, הן בשל רמאות, אי חוקיות, כפיה או פחד, והן בשל כל פגם אחר בזכות הקניין של אוחז השטר, נסתרת החזקה. במידה והפגם הוכח, מתהפך נטל הראיה ועל האוחז בשטר להוכיח מעמדו כאוחז כשורה. במקרה דנן, הנתבעת טענה כי התמורה שהייתה אמורה להתקבל מהחייבת הנוספת נכשלה במלואה. התובע לא הכחיש טענה זו ובכך למעשה התהפך נטל הראיה. דהיינו היה על התובע להוכיח את אחיזתו כשורה בשיק. על מנת להוכיח זאת, התובע היה צריך להראות כי הוא אחז בשטר לפני שעבר זמנו, ולא הייתה לו כל ידיעה שהוא חולל לפני כן, אם חולל. בנוסף, התובע נדרש להוכיח כי הוא נטל את השטר בתום לב ובעד ערך, ובשעה שסחרו לו את השטר, הוא לא ידע שזכות קניינו של המסחר הייתה פגומה.

השופט קבע כי התובע הוכיח את התקיימות תנאים אלו, שכן השיק הופקד בחשבון על שם חברה אחרת, ולא החייבת בעסקה שנערכה עם הנתבעת. בנוסף, על גב השיק הופיעה חתימות היסב של המעורבים בפרשה ממנה היה נתן ללמוד על חוקיות השיק. לטענת הנתבעת, חתימות ההיסב היו פגומות שכן היה מדובר בחותמת של כל אחת מהחברות המעורבות, ועל גביהן הופיעה חתימה. השופט קבע כי על פי סעיף 29(ב) לפקודה, די היה בחותם של החברה או התאגיד על מנת להכשיר את השטר, שהיה טעון חתימה לפי הפקודה.

קרי, לא היה צורך בחתימה נוספת. מנגד, החתימה לא הייתה מחייבת לו הייתה מוטבעת בגב השיק שלא בהרשאת מי שהוסמך להטביעה. אולם, במקרה זה לא הובאו ראיות לכך ולכן נקבע כי התובע היה יכול להסתמך על החתימות ולראות את ההיסב של השטר כתקין וללא כל פגם. בנוסף, מהעדויות השונות עלה כי התובע נתן ערך בעד השיק שסוחר אליו בטרם זמן פירעונו, וכי הוא לא היה יכול לדעת דבר בנוגע לפגם כלשהו שנפל בזכות הקניין של החברות שהיו חתומות על גב השיק. כלומר, הוכחה אחיזתו כשורה בשיק. על כן, משהוכחה אחיזה זו, היה על הנתבע לשלם לתובע את סכום השיק למרות כשלון התמורה בפרשה. בסופו של דבר, התביעה התקבלה והשופט הורה לנתבעת לשלם לתובע את סכום השיק בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.