מסמך בכתב, אשר מאשר את קיומה של התחייבות חוזית בין הצדדים החתומים עליו, מהווה ראייה מכרעת כאשר מתעוררת שאלה משפטית בדבר קיומם של יחסים חוזיים בין הצדדים. רק במקרים נדירים, בית המשפט יתעלם מראיה כאמור. המקרה שלהלן מהווה דוגמא לעמדת בית המשפט בנושא זה.
יש לכם שאלה?
התובע, אזרח ישראלי אשר התגורר בארצות הברית במשך 20 שנים, היה בעל עסקים שונים בתחום ההי טק. הנתבע מצידו, עסק בפיתוח תוכנה לניהול מרפאות עיניים. בחודש מאי בשנת 2000 התובע והנתבע נפגשו בתערוכה בנושא רפואת העיניים, ושוחחו על הצרכים המיוחדים בקליניקות. לאחר חודשיים, השניים נפגשו שוב והחלו לדון בדבר שותפות עסקית לצורך שיווק ומכירת התוכנה אשר הנתבע פיתח.
עד שנת 2001 התובע הלווה כספים לנתבע, בציפייה כי השותפות תתקיים בעתיד. חלק מאותם כספים שולמו לספקים שונים, וחלקם הגיעו ישירות לנתבע. הנתבע מצידו, חתם על שני מסמכים לפיהם הוא התחייב להשיב את הכספים במידה ולא ייעשו בין הצדדים עסקים עתידיים משותפים. בהמשך, לא נחתם כל הסכם בין הצדדים לקיום שיתוף פעולה.
התובע תבע את הנתבע לאכיפת ההתחייבות החוזית, ולהחזר הלוואותיו בסך של כ-28,649$. מנגד, הנתבע טען כי לא היה מדובר בהלוואות, אלא בהשקעות של התובע בתוכנה ובפיתוחה. כלומר, הוא טען שכן התקיימו "עסקים משותפים" ביניהם, ולכן הוא לא היה חייב להשיב לתובע את הכספים.
הכרעת בית המשפט
בית המשפט הכריע כי דין התביעה היה להתקבל, וכי בהגנת הנתבע לא היה ממש. השופט הגיע להכרעה זו תוך קביעה כי גרסתו לא הייתה מגובה בראיות אשר הובאו לפניו, ויתרה מכך, אף עמדה בסתירה להתחייבויותיו הכתובות המפורשות.
השופט קבע כי במסגרת כתבי ההתחייבות הנתבע אישר שקיבל אישית את הסכומים שפורטו בכתב התביעה, על סך 28,649$, וכי ישיב סכומים אלה במידה ולא יתקשרו בחוזה לעשות עסקים ביחד. השופט הוסיף כי הנתבע הודה בחקירתו כי הכספים האמורים הועברו אליו, וכי חתם מרצונו החופשי על כתב ההתחייבות. הוא עשה זאת לאחר שקיבל את הכספים, ולא מתוך מצוקה.
השופט לא קיבל את גרסת הנתבע שלא היה מדובר בהלוואה אלא בהשקעה, לרבות על חשבון השכר העתידי שהיה אמור להיות משולם לו. תחילה, משום שלדעת השופט גרסה זו הייתה מנוגדת לתוכנם של כתבי ההתחייבות, אשר ההנחה היא כי הם ביטאו את המוסכם בין הצדדים. במקרה זה, לפי השופט, לשון המסמכים הייתה ברורה, והעידה על כוונה אחת של הצדדים, כגרסת התובע. שנית, השופט התחשב אף בכך שהנתבע לא מחה על פרטי ההסכם ועל התנאי האמור. מנגד, השופט קבע כי עדותו של התובע הייתה אמינה.
לסיכום, השופט קבע כי טענות הנתבע היו בגדר טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, ולכן קיבל את התביעה וחייב את הנתבע להשיב לתובע את סכום התביעה במלואו.