טענת הודאה והדחה הינה חלק מכללי נטל השכנוע במשפט האזרחי. טענה זו מתקיימת כאשר הנתבע מודה בעובדות המהותיות של עילת התביעה, ומוסיף טענות אחרות, שלטענתו עשויות להביא לדחיית התביעה. במקרה שלפנינו הנתבע עשה שימוש בטענה זו, לאחר שנתבע להחזרת חוב בהתאם להסכם הלוואה.
יש לכם שאלה?
התובעת טענה כי חתמה עם התובע על הסכם מסגרת, כתב התחייבות והסכמי בוררות, המהווים ביחד הסכם הלוואת כספים מהתובעת לתובע. בהתאם להסכם, התובעת טענה כי העבירה כספים לנתבע, והוא מצידו חתם על כתב "אישור קבלת כספים". התובעת טענה כי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם, ולכן היה עליו להחזיר לתובעת את כספי ההלוואות, בתוספת פיצויים מוסכמים בסך 15%, לפי ההסכם.
מנגד, הנתבע טען כי היה מדובר בעסקאות של ניכיון שיקים אשר נעשו למול בעלה של התובעת, אליו פנה משום שעסק בתחום זה. הנתבע הוסיף כי הסכומים אשר קיבל עבור השיקים הוחזרו לבעלה של התובעת במלואם. כלומר, הוא טען טענת "הודאה והדחה". הודאה בכך שקיבל כספים, והדחה משום שהחזירם.
הכרעת בית המשפט
השופט קבע כי בסיטואציה של "הודאה והדחה" חל נטל השכנוע על כתפי הנתבע הטוען לה. על הנתבע היה להוכיח כי הוא אכן השיב את הסכום הנטען לבעלה של התובעת, כפי שטען.
הנתבע הציג תדפיס מחשבון הבנק שלו אשר הוכיח את פרעונו של אחד השיקים נשוא כתב התביעה. מעבר לכך, הנתבע צירף דפי חשבון המעידים כי ביצע מספר משיכות של כספים במועדים הרלוונטיים, וטען כי הם שימשו לפירעון חלק מהחובות שיצרו עסקאות ניכיון השיקים.
בנוסף, הנתבע טען כי השיקים נגרסו. השופט העדיף את עדותו של הנתבע. לדידו, הייתה עדות זו אמינה שלא נסתרה בשום פרט מהותי.
מנגד, השופט התרשם כי עדותה של התובעת הייתה לא מדויקת ולא אמינה. כך לדוגמא, התובעת טענה בתצהירה כי השיקים לא היו ברשותה, בשל שריפה שהייתה אצלה ושרפה אותם, אולם לא הוכיחה את קיומה של השריפה כדין. התובעת אף לא הביאה עדים מטעמה אשר היו יכולים לתמוך בגרסתה העובדתית, לרבות בעלה.
שנית, לאורך כל עדותה, התובעת ניסתה לצייר תמונה לפיה היא הייתה היחידה שפעלה למול התובע, וכי בעלה עזר לה לסדר את המסמכים הרלוונטיים בלבד. עם זאת, במהלך המשפט התובעת לא ידעה להסביר פרטים רבים לגבי העסקה או לענות על השאלות אשר הנתבע הפנה אליה. כל אלה הובילו לכך שהרושם שנוצר אצל השופט היה כי בעלה של התובעת הוא שהיה מעורב בעסקאות מול הנתבע, והוא זה שקיבל לידיו את הכספים מהנתבע.
שלישית, טענת התובעת כי סכומי התביעה הועברו לתובע ללא כל הצמדה וריבית, נתפסה על ידי השופט ככזו שאיננה מתקבלת על הדעת, שכן פרנסתה הייתה בהלוואת כספים. לאור כל האמור לעיל, בית המשפט דחה את התביעה.
