עורכי דין, ככל בעלי מקצוע, זכאים לקבל תשלום עבור השירות אותו הם מספקים, ובמקרה זה, עבור שירות משפטי. כאשר מתעוררת מחלוקת בנוגע לסכום התשלום, בתי המשפט מחילים את דיני החוזים, וזאת בכדי לבחון האם הייתה הסכמה של הצדדים לגובה שכר הטרחה. המקרה שלפנינו מהווה דוגמא לכך.
יש לך שאלה?
התובע מונה על ידי המנוח כמוציא לפועל של צוואתו, וכמנהל עזבונו, במקרה הצורך. לאחר מותו, הנתבעת, רעייתו של המנוח, פנתה אל התובע לצורך השבת זכויותיה בעיזבון לפי הצוואה, וזאת לאחר שויתרה על זכויות אלה לטובת צאצאיו של המנוח מנישואים קודמים.
הנתבעת חתמה במשרדו של התובע על מסמך שכותרתו "הסכם שכר טרחה", אשר לפיו שכרו של התובע יהיה 15% מהמחיר שייגבה עבור נכס מקרקעין, אשר היה כלול בצוואה, לכשיימכר.
התובע הגיש בשם הנתבעת התנגדות לבקשה שהגישו הצאצאים לקיום הצוואה, וכן המרצת פתיחה לסעד הצהרתי לפיו הסתלקות הנתבעת מזכויותיה כיורשת, הייתה בטלה. לאחר קבלת הבקשה על ידי בית המשפט, התובע ייצג את הנתבעת בהליכים נוספים שהיו קשורים למכירת הנכס. על אף כן, הנכס לא נמכר.
התובע פנה לנתבעת בדרישה לתשלום 30,000 דולר, אולם היא דחתה תביעה זו, והכחישה את תוקפו של הסכם שכר הטרחה. לפיכך, התובע הגיש תביעה לבית המשפט לצורך קבלת תשלום על טרחתו.
התובע טען כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב וניצלה את הסכמתו לקבל שכר מותנה, על מנת לקבל ממנו שירות משפטי מבלי לשלם תמורה. מנגד, הנתבעת טענה כי המסמך שכותרתו "הסכם שכר טרחה" לא חייב אותה, שכן היא חתמה עליו מבלי שקראה אותו או הבינה את תוכנו. הנתבעת הוסיפה כי התובע ניצל את מצוקתה ואת חוסר הבנתה את השפה העברית.
הכרעת בית המשפט
השופטת העדיפה באופן מוחלט את עדותו של התובע, שהייתה מהימנה ועקבית, על פני עדותה של הנתבעת. השופטת הדגישה כי התובע ייצג את הנתבעת בהליכים רבים, לאורך זמן רב, ואף נשא הצלחה בלתי מבוטלת, ואף על פי כן הנתבעת לא שילמה לו כל שכר עבור טרחתו.
השופטת קבעה כי הסכם שכר הטרחה אשר נחתם על ידי הנתבעת היה תקף ומחייב. השופטת הסתמכה בקביעה זו על כך שהנתבעת היא שפנתה אל התובע לצורך קבלת ייצוג משפטי, ובאותה עת לא הייתה בעלת אמצעי מימון, ולכן התובע הציע לה לדחות את התשלום לעתיד.
בנוסף, השופטת קבעה כי חזקה על הנתבעת, ככל אדם, כי טרם חתימתה על החוזה, קראה והבינה את תוכנו, וכי התובעת לא הפריכה חזקה זו. לפי השופטת, הממצאים הצביעו על כך שהתובע ייצג את הנתבעת נאמנה, והאחרונה הייתה מעורבת בכלל ההליכים המשפטיים.
מנגד, השופטת גרסה כי ההסכם חל, שלא כטענת התובע, על כלל ההליכים המשפטיים אשר נדרשו, ולא רק על הגשת הבקשה הראשונית. בהקשר זה, השופטת קבעה כי אומנם לשון ההסכם התייחסה להליך המשפטי הראשוני בלבד, שכן היה זה ההליך היחידי שעמד על הפרק באותה עת, אולם התובע לא החתים את הנתבעת על הסכם שכר טרחה נוסף. לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם את שכר הטרחה של התובע.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
