כאשר אדם רוכש זכויות קניין במקרקעין, השטח הופך להיות בבעלותו המוחלטת ולכן, אחרים מנועים מלעשות שימוש בנכס ללא היתר מהבעלים. במידה שנעשה שימוש שכזה, ללא רשות, לבעל המקרקעין עילת תביעה נגד המשתמש והוא יכול לדרוש את סילוקו. לחלופין, הוא יכול לתבוע מהמשתמש תשלום דמי שימוש ראויים. דוגמא לתביעה בגין עילה זו ניתן לראות בפסק הדין הבא.


יש לך שאלה?
פורום מקרקעין
פורום סכסוכי שכנים

פורום מיסוי מקרקעין

 

במקרה דנן, בית המשפט דן בתביעה בעניין הסגת גבול במקרקעין. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 08.10.80 הנתבע חתם על הסכם לרכישת קרקע מידי חברה מסחרית. יתרת הקרקע בחלקה הייתה שייכת לבעלה המנוח של התובעת ולאחר מותו, האחרונה הפכה לבעליה. התובעת טענה שחרף ההסכם, הנתבע השתלט על שטח נוסף בקרקע שהיה שייך לה והקים עליו תחנת דלק, מבלי לבקש רשותה או הסכמה להשתמש במקרקעין. על כן, היא תבעה מהנתבע לשלם לה דמי שימוש ראויים למשך התקופה בה הוא השתמש בקרקע – שבע שנים טרם הגשת התביעה.


מנגד, הנתבע הכחיש את טענות התובעת וכפר בזכותה לגבות ממנו דמי שימוש. לשיטתו, הוא רכש את כל המקרקעין בהם עשה שימוש מהחברה ואת החלק הנוסף, רכש מהמנוח אשר היה הראשון שהפעיל במקום את תחנת הדלק. במקביל, הנתבע הגיש תביעה שכנגד לתשלום דמי שימוש ראויים. לטענתו, התובעת ייחדה לעצמה שני שטחי חניה במקרקעין שהיו בבעלותו. על כן, הנתבע דרש תשלום דמי שימוש בגין שטחי החניה. התובעת השיבה וטענה שהיא חנתה בשטחה שלה וכך או כך, ברשותה היה רק כלי רכב אחד ולכן היא לא הייתה יכולה לחנות בו זמנית בשני מקומות.


הכרעה


לאחר שמיעת העדים וסקירת הראיות השונות, לרבות הסכמי המכר עליהם הנתבע היה חתום, השופט קיבל את התביעה העיקרית. נפסק שהשטח שהנתבע רכש בהסכם המקורי לא כלל את החלק עליו הוא השתלט. קרי, את החלק עליו נבנתה תחנת הדלק. בנוסף, לא הוכח שהנתבע רכש שטח זה מידי המנוח. על כן, נקבע שלצורך הפעלת התחנה, הנתבע עשה שימוש בשטח עודף, שלא היה בבעלותו אלא בבעלות התובעת.


לאור האמור לעיל, השופט פסק שלתובעת קמה זכות לתבוע דמי שימוש ראויים. שכן, על פי ההלכה המשפטית, לבעל מקרקעין זכות לקבל פיצוי בגין שימוש שעשה אחר בשטחו מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. סך הפיצוי שנפסק לטובת התובעת היה 56,878 דולר. באשר לתביעה שכנגד, השופט קבע שהתובעת אכן חנתה בשטח של 8.5 מ"ר שהיה בבעלות הנתבע. עם זאת, נקבע שלא הוכח ששימוש זה היה ייחודי ועל בסיס יומיומי, למשך תקופה של 7 שנים. כלומר, למשך אותה תקופה בה הנתבע עשה שימוש בשטח מקרקעין שהיה בבעלות התובעת. על יסוד ממצאים אלו, השופט החליט לחייב את התובע בתשלום דמי שימוש בגין החניה בסכום של 4,800 ₪ בלבד.