לפי תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, תביעה על סכום כסף קצוב מכוח חוזה או התחייבות ראויה להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, בלבד שיש ראיות בכתב לקיומו של חוב. עם זאת, על פי הפסיקה, כאשר חלק מעילות התביעה אינן ראויות להתברר בסדר דין מקוצר, התביעה כולה לא תתברר בהליך זה ובית המשפט יורה על העברתה. דוגמא לבקשה להעברת תביעה מהליך של סדר דין מקוצר להליך משפטי רגיל, ניתן לראות במקרה דנא.


רקע


במקרה דנן, בית המשפט התבקש להעביר דיון משפטי מהליך של סדר דין מקוצר להליך משפטי רגיל. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע הציג עצמו כמייצגם המורשה של תושבי תל אביב שהיו אמורים לקבל מהתובעת פיצוי בגין נזקי הצפה שנגרמו באוקטובר 2006.


לטענת התובעת, היא העבירה לנתבע רשימה של התושבים שנמצאו זכאים לפיצוי, ולצד השמות ציינה את סכום הפיצוי שאושר לתשלום עבור כל אחד. אולם, התשלום הותנה בחתימת התושבים על כתב קבלה וסילוק לצד צילום תעודת זהות. בפועל, הנתבע קיבל לידיו המחאות שונות והתחייב לשחרר את הכספים לתושבים על סמך הרשימה שהועברה לו, כנגד קבלה וסילוק. התובעת טענה שסך הכספים שהועברו לנתבע הסתכמו בכ-600,806 ₪. לאחר מכן, התובעת אף אישרה לנתבע למשוך 61,843 ₪ נוספים עבור מספר תושבים שלא נכללו ברשימה המקורית.


אז, נטען שהנתבע לא העביר לידי התובעת את מלוא מסמכי הקבלה והסילוק הדרושים, חרף בקשותיה החוזרות. לשיטתה, ברשותו של הנתבע נותר סכום כסף לא מבוטל שלא הועבר לידי התושבים. יתרה מזאת, נטען שהנתבע אף העביר לרשותה מסמכים שנחזו להיות כתבי קבלה אך הם לא כללו את החלק העיקרי והחשוב – הסילוק. כמו כן, הנתבע עצמו הודיע שישחרר חלק מהכספים, גם לאחר שהתובעת לא הסכימה להכיר במסמכים שנחזו להיות כתבי הסכמה וסילוק. לבסוף, התובעת טענה שהנתבע הפר את הוראות סעיף 12 לחוק הנאמנות ולכן היה עליו לשאת באחריות כל נזק שנגרם עקב הפרת חובותיו, להעביר את הכספים והמסמכים כנדרש. בנוסף, התובעת טענה שהנתבע חב בהשבת הכספים מכוח דיני חוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט.


כאמור, תביעה זו הוגשה בסדר דין מהיר. אולם, הנתבע טען שכתב התביעה התבסס על עילות מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט וחוק הנאמנות ולא היה ניתן להעריך את הנזק בחישוב מתמטי פשוט. על כן, היה ראוי לברר את התביעה בהליך משפטי רגיל ולא בסדר דין מקוצר.


החלטה


במקרה זה, נקבע שהתביעה הייתה לקבלת סכום קצוב עקב הפרת התחייבות הנתבע להעברת כתבי סילוק לתובעת. למעשה, חובו של הנתבע גולם באמצעות רשימת תושבי תל אביב שהתשלום עבורם אושר, אך לא התקבל בגינם כתב סילוק. רשימה זו הייתה הבסיס לכתב התביעה. כלומר, התביעה לא התבססה על התחייבות הנתבע לתשלום סכום קצוב שטרם שולם, אלא על התחייבות להעביר כתבי סילוק כנגד התשלומים לתושבים. על כן, השופט קבע שלא היה מדובר בתביעה קלאסית לתשלום סכום מכוח התחייבות ולא היה ראוי לבררה בהליך של סדר דין מקוצר.


לא זו אף זו, התובעת ביססה תביעתה על סעיף 12 לחוק הנאמנות, אולם התנאי לקיומו של סעיף זה הוא הוכחת נזק. השופט הדגיש שעצם הדרישה לכך לא עלתה בקנה אחד עם המתכונת של סדר דין מקוצר. לאור האמור לעיל, הבקשה התקבלה והשופט הורה לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן.