תביעה לתשלום הפרשי תגמולי ביטוח לגבי רכב שניזוק בתאונה

בית המשפט קיבל תביעה לתשלום הפרשי תגמולי ביטוח לגבי רכב שניזוק בתאונה. רכבו של התובע היה שונה ובעל ערך גבוה יותר מהרכב לגביו הונפקה הפוליסה. לכן, חברת הביטוח הסכימה לשלם לתובע סכום נמוך ממה שדרש. השופטת קבעה כי ההבדל בין הפוליסה למציאות נבע מטעות של חברת הביטוח הנתבעת ולא מכוונת מרמה של התובע. לכן, תביעתו התקבלה.

יש לכם שאלה?
פורום ביטוח - נזקי רכוש
פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים
פורום תאונת אופנוע | אופניים חשמליים | קורקינט חשמלי


במקרה זה, הוגשה תביעה לתשלום הפרשי תגמולי ביטוח לגבי רכב שניזוק בתאונה. הביטוח הונפק לרכב מסוג מיצובישי פג'רו ארוך שהיה בבעלותו של התובע המבוטח. אשת התובע הייתה אחראית להוצאת פוליסת הביטוח. היא פנתה בהקשר זה לבנה, אשר עסק בתחום הביטוח ובאמצעותו בוטחו שאר נכסי התובע ואשתו.

לבסוף, מבטחת הרכב הייתה הנתבעת הראשונה. היא שהנפיקה את פוליסת הביטוח. אולם, הפוליסה הונפקה לרב מסוג פג'רו מעט שונה מאשר רכבו של התובע, שהיה בעל קוד מספרי שונה. לכך הייתה משמעות שכן הדגם לגביו הונפקה הפוליסה היה זול יותר מהרכב המדובר. לאחר קרות הנזק, הסכימה חברת הביטוח לשלם תגמולים בשווי הרכב הזול ולא בשווי הרכב המקורי. לכן, נוצר פער של 44 אלף ₪ בין הסכום ששולם לסכום שנדרש על ידי התובע.

טיעוני הצדדים

• התובע טען כי הפוליסה הונפקה באופן שגוי מחמת טעות ולכן היה על החברה לפצותו בגין שווי הרכב בפועל. לדידו, סוכנות הביטוח היא שהייתה אחראית לטעות.
• מנגד, הנתבעות טענו כי לא היה מדובר בטעות אלא במעשה מכוון מצד המבוטח התובע, אשתו וסוכן הביטוח שהיה בנם. לטענתם, הפוליסה הונפקה מראש ובכוונה לגבי רכב זול על מנת להפחית את שווי הפרמיה השנתית. רק לאחר קרות האירוע הנזיקי ניסה סוכן הביטוח לשנות את תנאי הפוליסה כך שתחול לגבי הרכב שניזוק בפועל. מטרתו הייתה לגבות סכומי ביטוח גבוהים יותר.

דיון והכרעה

לאחר בחינת הראיות וטיעוני הצדדים, השופטת החליטה לקבל את התביעה נגד המבטחת. בפסק הדין נקבע כי הנתבעות לא הרימו את הנטל להוכחת טענתן בעניין מעשה מכוון שנעשה על ידי סוכן הביטוח. בנוסף, השופטת קיבלה את גרסתה של אשת התובע לעניין התנהלות המשיבה ואופן החתימה על פוליסת הביטוח. גם באשר לטענה זו, הנתבעות לא הרימו את נטל ההוכחה ולא הצליחו להפריך את טענות אשת התובע.

זאת ועוד, השופטת הביעה תמיהה על החלטת הנתבעות שלא להציג עדויות אשר היו תומכות בגרסתן. מכל האמור לעיל, השופטת הגיעה למסקנה כי היה מדובר בטעות שנעשתה במשרדי המבטחת או סוכנות החיתום. הטעות אירעה לאחר שהתקבלה הצעת הביטוח המקורית, ולא היה מדובר בהטעיה מכוונת מצד התובע או מי מטעמו. על כן, טענות הנתבעת נדחו ונקבע כי היה עליה לפצות את התובע בשווי ההפרש שבין שני הרכבים.

לבסוף, השופטת טענה כי ציון קוד דגם הרכב בפוליסה לא היה יכול להוות אינדיקציה לסכום שבו התחייב המבטח ומשמעות הקוד הייתה טכנית ותו לא. הנתבעת טענה כי חלה עליה חובה לשלם למבוטח פיצוי בשיעור הנזק שנגרם, בלבד שלא יעלה על הסכום שנקבע בחוזה. בפועל, הסכום שנקבע בחוזה היה על פי ערכו של הרכב הזול, בהתאם לקוד המספרי. עם זאת, השופטת קבעה כי קוד זה לא היה יכול להוות את הגבול העליון לתשלום, ולו הנתבעת רצתה לקבוע סכום מקסימאלי, היה עליה לעשות זאת בצורה מפורשת שלא השתמעה לשני פנים, ולא באמצעות הפניה לקוד דגם. בסופו של דבר, התביעה התקבלה.