התנגדות לביצוע שטר וטענת קיזוז

פסק הדין להלן עסק בצ'ק על סך 4.2 מיליון ₪ שנמשך לטובת התובעת, שהינה חברת נכסים. הצ'ק לא כובד ע"י חשבונם של הנתבעים, ומכאן התביעה. הנתבעים היו הבעלים של חברה ואשתו. בעל החברה התקשר עם מספר חברות ("קבוצת נגה") בעסקת רכישת נדל"ן. הוא הציע לבעלים והמנהל של החברה התובעת, להצטרף אליו לעסקה, כך שלאחריה יהיו הם הבעלים של חברתו במשותף. דהן הסכים, אלא שמאחורי גבו של הנתבע הוא פעל מול קבוצת נגה על מנת לבצע את העסקה לבדו במחיר זול יותר.

משנודע על כך לנתבע, חתמו ביניהם על הסכם ביטול, המבטל את התקשרותם המוקדמת ומונע מדהן להתקשר עם קבוצת נגה בעסקה המדוברת. הנתבעים חתמו שניהם על צ'ק לטובת התובעת, החברה של דהן. לאחר שדהן לא עמד בהתחייבותו והמשיך לעמוד בקשר עם קבוצת נגה, הם החליטו שלא לפרוע את הצ'ק. בפיהם של הנתבעים הושמעה טענת קיזוז.

לדבריהם, דהן גרם להם נזק במעשיו, והעובדה שהם אינם פורעים את הצ'ק היא למעשה קיזוז של אותו נזק. הנזק שנגרם לנתבעים, על פי טענתם, הוא, שלולא מעשיו של דהן היה נרשם לטובתם שעבוד על קניון בדימונה, והוא היה משמש כבטוחה לתשלום הכספים שהם כבר העבירו לקבוצת נגה. כעת, משקבוצת נגה נכנסה להליכי פירוק, הם נותרו במעמד של נושים לא מובטחים. התובע התנגד לטענת הקיזוז. לדבריו, לא הוא הגורם שהכשיל את העסקה בין הנתבעים לקבוצת נגה.

השופטת דחתה את טענת הקיזוז

השופטת לא קיבלה את טענת הקיזוז. נקבע כי אכן התובע הציע לקבוצת נגה מחיר נמוך יותר לביצוע העסקה, אך לא זהו הגורם שהביא בסופו של יום לביטול העסקה עם הנתבעים. בעסקה היו מכשולים רבים אשר היו יכולים להיות הגורמים לביטול העסקה. לדוגמא, הסכם הרכישה כלל הרבה תנאים מתלים, וכמו כן היה צריך לעבור אישור של הרשות לניירות ערך. אישור זה נדרש מאחר והנתבע, הקונה, היה בעל שליטה בקבוצת נוגה (ועל כן יש כאן עסקה של החברה עם בעל שליטה). השופטת הוסיפה כי לא הייתה "תשתית ראייתית לטענת הנתבעים כי פעולותיו של דהן היו הגורם להכשלת העסקה". השופטת קבעה כי סביר יותר להניח שהעסקה לא הושלמה עקב המצב הכלכלי הקשה בו הייתה נתונה קבוצת נגה.

חתימת האישה על הצ'ק - האם חתימה מתוקף הרשאה?

סוגיה נוספת שדנה בה השופטת היא חתימתה של הנתבעת השנייה, אשתו של הנתבע. הנתבעים טענו כי לא הייתה עילה כלפי הנתבעת, מאחר והנתבעת לא הייתה חתומה על הצ'ק. כנגד טענה זו, התובעים טענו שניתן לתבוע גם את האישה, מכוח הרשאה או מצג. הרשאה הינה חתימה על שטר שיכול שתיעשה ע"י החייב בעצמו או ע"י מורשה שלו. המורשה יכול לחתום את שמו של שולחו, או לחתום בשמו שלו, תוך שהוא מציין כי הוא חותם בשמו של המשלח ("חתימה בתוקף הרשאה"). אם הוא לא יציין זאת בבירור, ניתן לחייב אותו אישית, על פי חתימתו, אפילו אם הוא באמת פעל בהרשאה. פרשנות המסמך במקרים כאלה תבחר בדרך שמועילה יותר לקיומו וכשרותו של השטר.

מה הדין במקרה בו החתימה היא של השלוח והוא לא ציין כי הוא פועל בשליחותו המשלח, אך יש סימנים אחרים בשטר המלמדים כי הוא פעל כשלוח ולא בשם עצמו? בית המשפט העליון קבע כי ניתן להזדקק לראיות אחרות בשטר מלבד החתימה, ואפילו לראיות שמחוץ לשטר, כגון נסיבות החתימה. אם קיימות ראיות כאלו, ניתן לראות את החותם כשלוח ולחייב את המשלח בחיוב השיטרי.

במקרה דנן, הנתבעת טענה כי היא לא חתמה על השטר. יודגש כי בצ'ק הופיעו חתימות נפרדות, ומכאן "נולדה" התביעה כנגד האישה. הנתבע טען כי הכול זה חתימה שלו ולא שתי חתימות נפרדות. השופטת דחתה את טענתו של הבעל. הוא לא הביא צ'קים אחרים שיוכיחו שזוהי חתימתו הרגילה. מלבד זאת, מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט נראה שאין זו החתימה שבדרך כלל הוא חותם בה. על כן, השופטת קבעה כי הנתבע הוא זה שחתם את שתי החתימות, בניסיון ליצור מצג שווא ששניהם חתומים על הצ'ק. השופטת קיבלה חיזוק לטענה זו מהעובדה שהנתבע הגיע עם הצ'ק חתום אל הפגישה בה בוטל ההסכם בינו לבין דהן. הצ'ק לא נחתם במקום הפגישה.

השופטת קבעה כי החתימה שחתם הנתבע בשם אשתו, הייתה "חתימה בתוקף הרשאה". "הבעל היה שלוח של אשתו. זאת מאחר שאדם סביר שמביט בצ'ק רואה בו התחייבות של שני בעלי החשבון, אשר שמות שניהם מתנוססים בראש הצ'ק", נקבע בפסק הדין. השופטת קבעה כי התקיימה הרשאה בפועל, מאחר והנתבעת חתמה על הסכם הביטול, שהוביל כאמור למתן הצ'ק. לסיכום, טענת הקיזוז נדחתה. הצדדים חויבו לקיים את החיוב השיטרי ולפרוע את הצ'ק. נקבע כי הליכי ההוצאה לפועל יינקטו כנגד שני הנתבעים. כמו כן, השופטת חייבה את הנתבעים בהוצאות משפט.