פטור מתשלום ארנונה לאשה שעזבה את הבית כתוצאה מאלימות בן הזוג

לכל רשות מקומית יש סמכות המוקנית לה בחוק להטיל היטלים שונים על התושבים ועל מחזיקי נכסים המצויים בתחום שיפוטה. למשל, ארנונה. היטל זה משולם תמורת כל השירותים הציבוריים שהעירייה מספקת לתושביה, במסגרת חובותיה החוקיות. מאחר שהמחזיק או המשתמש בנכס נהנה משירותים אלו, הרי שיש הגיון לחייב אותו במימונם. במידה שהארנונה לא משולמת כנדרש, לעירייה אפשרות לגבות את החוב באמצעים שונים לרבות פנייה לבית המשפט. דוגמא לכך ניתן לראות במקרה הבא.

יש לך שאלה?
פורום ארנונה

אלימות במשפחה
פורום מיסוי מקרקעין

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לחיוב הנתבעים בתשלום ארנונה. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים החזיקו בדירה בבת ים בהתאם להסכם שכירות שנחתם בינם לבין בעלי המקרקעין. אולם, הנתבעים לא שילמו את חיובי הארנונה שהוטלו על הנכס. על כן, עיריית בת ים פנתה אליהם בבקשה לשלם את החוב. ניסיונות אלו לא צלחו ולכן לא נותר לעירייה ברירה אלא להגיש את התביעה דנן.

אז, הנתבעת טענה שהיא הייתה בעיצומם של הליכי גירושין מבעלה, שנתבע אף הוא. לשיטתה, בעלה הוא שהחזיק בנכס וצבר את חובות הארנונה. הנתבעת הדגישה שהחלה בתהליכי הגירושין לאחר שבעלה היה אלים כלפיה והיא נאלצה לעזוב את ביתם המשותף. על כן, נטען שהיא לא חבה בתשלום חובות הארנונה שנרשמו מיום עזיבתה את הנכס. יש לציין שהנתבעת הודתה בכך שהיא הייתה רשומה כמחזיקה בנכס בעירייה, לאחר שגילתה זאת עם הגשת כתב התביעה. אולם, היא טענה שהיא לא הייתה מעורה בחשבונות הדירה וכלל לא הייתה מודעת לקיומו של החוב או לכך שנרשמה כמחזיקה, מאחר שבעלה הוא שעשה זאת. עוד נטען שלא הגיעה אליה כל הודעה אודות קיומו של חוב על הנכס.

הכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים, השופט החליט לדחות את התביעה נגד הנתבעת בלבד. לטענת התובעת, הנתבעת נמנעה מלהודיע על עזיבת הנכס, חרף העובדה שנרשמה כמחזיקתו ולכן, היה ראוי להטיל גם עליה את הוצאות הארנונה גם עבור התקופה בה לא התגוררה בדירה. התובעת התבססה בטיעונה על סעיף 325 לפקודת העיריות לפיו, העירייה רשאית להטיל ארנונה על נישום שחדל מלהחזיק בנכס, כל עוד לא מסר הודעה על הפסקת הבעלות או ההחזקה. למעשה, הפקודה מטילה את נטל ההודעה על העברת הבעלות או הפסקת החזקה על הבעלים או המחזיק במטרה להקל על העירייה בגביית ההיטלים.

אולם, במקרה דנן נקבע שהיה מדובר במצב חריג, בו לא היה ראוי לחייב את הנתבעת בתשלום הארנונה. זאת בפרט לאור העובדה שבעלה, ממנו היא ברחה לאור אלימותו, נותר בדירה, החזיק בה ונהנה משירותי העירייה. לא זו אף זו, הנתבעת כלל לא ידעה שהיא הייתה רשומה בעירייה כמחזיקה של הנכס ולכן היא גם לא ידעה על קיומו של חוב ארנונה.

השופט ציין שהתובעת לא איתרה את הנתבע, חרף העובדה שהוא המשיך לגור בדירה וטיפל בענייני בן הזוג ובחרה לפנות לנתבעת על מנת שתשלם את החוב כולו. פעולה זו עלתה לכדי מחדל של התובעת, שהצדיק הימנעות מחיוב הנתבעת בגין תשלום היטל הארנונה שהוטל על הדירה. בסופו של יום, התביעה נגד הנתבעת נדחתה והעירייה נדרשה לגבות את חוב הארנונה מהנתבע בלבד.