העדר תום לב כשולל אחיזה כשורה של בנק

תום לב כפשוטו מצב שבו אדם נוהג בהגינות וביושר כלומר פועל כשלהרגשתו אינו פוגע באף אחד אחר מבחינה מוסרית. דרישת תום הלב במשפט המערבי (אנגלי-אמריקאי) בכלל, ובמשפט הישראלי בפרט, היא דרישה מרכזית ומהותית. זהו למעשה עקרון על אשר מופיע בחוק החוזים הישראלי אך חולש על כלל תחומי המשפט האזרחי. לפי עקרון זה, כל אדם בעל זכות (נזיקית, חוזית, קניינית וכדומה), נדרש להפעיל את זכותו בתום לב בכל מערכת יחסים בינאישית עם הסביבה - במטרה לא לפגוע בזכותו של אחר בשם זכותו שלו.

יש לכם שאלה?

פורום גביית חובות
פורום תביעות בנקים
פורום הוצאה לפועל וחובות
פורום יזמות עסקית | ליווי עסקי
פורום חשבון מוגבל בבנק | חשבון מוגבל

בנק הגיש תביעות נגד נתבעים במטרה לבצע שטר שהוגש על ידי הבנק נגדם. הנתבעים נתנו ללקוחה של הבנק שיקים בעבור סחורה שהיו אמורים לקבל ממנה. הסחורה לא התקבלה ונוצר כשל תמורה, כשהשיקים לא כובדו בבנק. הנתבעים התנגדו לביצוע השטר (כלומר לפירעון השיק) וטענו שהבנק מחזיק בשיקים שלא כשורה. השאלה המשפטית הייתה האם גוברת זכות הבנק בשיקים למרות שהתמורה לא סופקה?

זכות הבנק בשיק למרות שהתמורה בגין השיק לא סופקה

הנתבעים טענו כי הבנק אחז בשיקים שלא כשורה והיה חסר תום לב על כך שלקח אותם מלכתחילה. לטענותיהם, הבנק ידע שהחברה לא הייתה יכולה לעמוד במחויבויותיה כלפיה הנתבעים וידע למה בוטלו השיקים ובכל זאת רוצה לפרוע אותם. הבנק טען כי לא משנה האם סופקה סחורה אם לאו שכן מדובר בשיקים סחירים שהוסבו אליו כחוק והוא זכאי ליהנות מהזכויות שבהם. הבנק טען לטובתו כי הוא פעל בתום לב בעת שסחר בשיקים והוא לא ידע (ולא יכול היה לדעת) מהן העסקאות בגינן הופקו השיקים. לחילופין, טען הבנק, הוא איננו צריך להוכיח אחיזה כשורה ומספיק שיוכח כי הוא היה אוחז בעל ערך בשיקים שהיו בטוחה לתשלום.

בית המשפט דחה את תביעת הבנק. סעיף 26 לפקודת הבנקאות מגדיר תמורה בעת ערך. הפסיקה קבעה כי אוחז שטר רשאי לאכוף אותו בגודל החוב המובטח בו והשטר הוא הערך. בשגרה, לקיחת שטר להבטחת חוב בחשבון עובר ושב היא סבירה והגיונית. במקרה דנן, הנתבעים טענו כי לשיקים לא נעשה ניכיון והם הופקדו למשמורת בלבד. למעשה, לדבריהם, לא ניתן הסכום בעבורם באותו מועד. הבנק טען מנגד, כי ניתן ערך לשיקים מאחר שאלו שימשו בטוחה לסכום שניתן לחברה שהוציאה אותם.

בית המשפט הכריע כי השיקים נלקחו על ידי הבנק כמשכון בלבד ומשכך אלו שיקים שניתן בעדם ערך. הבנק טען, כי כשלון התמורה בעד הסחורה אירע לאחר שהשיקים כבר הופקדו אצלו ולכן זכאי להיפרע מהנתבעים. בית המשפט לא קיבל את הטענה מאחר שלדידו על הבנק מוטלת חובת זהירות כלפי מי שעלול להיפגע מהתנהלות רשלנית שביצע. אמנם אין יחסים חוזיים ביניהם אך לבנק יש מעמד חשוב בחיי המסחר והוא חב חובת זהירות לא רק כלפי לקוחותיו אלא גם כלפי צדדים שלישיים. הבנק במקרה דנן נתן ערך בתמורה לשיקים אך נהג בחוסר תום לב בעת שפרע את השיקים מאחר שהיה עליו לדעת (והוא בחר לעצום עיניו לכך) שהחברה שנתנה את השיקים אינה יכולה לעמוד בתשלומם.

בית המשפט בחן האם הבנק הוא אוחז כשורה בהתאם לסעיף 28 לפקודת השטרות. נדרש קיומם של תנאים מצטברים לצורך כך: נטילת השטר במצב שלם ותקין, האוחז נעשה לכזה לפני שעבר זמנו של השטר ומבלי שידע שהוא חולל, ושהאוחז נטל אותו בתום לב ונתן ערך בעדו. במקרה דנן, הבנק לא היה תם לב עת שקיבל את השיקים, או לכל הפחות עצם עיניו מראות את קריסת החברה (ולא בדק זאת), ולכן הוא לא היה במעמד של אוחז כשורה. עצימת העיניים עלתה בגדר רשלנות שהייתה כחוסר תום לב. לאור זאת, נמצא הבנק כמי שלא אוחז כשורה בשיקים ולכן תביעותיו לפירעונם נדחו. לסיכום, הבנק אמון על ביצוע פעולות בחשבונות של לקוחותיו וגם של צדדים שלישיים. לכן, נדרוש ממנו חובת תום לב מוגברת בהתנהלותו, נצפה ממנו לבדוק את מקורות הכספים המתקבלים אצלו ולהקפיד, כי יבדוק את הכיסוי לכספים.