תביעת לשון הרע הדדית של שני חברי מועצה

לשון הרע מוגדרת בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע כדבר שפרסומו עלול לפגוע באדם בדרך של השפלתו או ביזויו או לפגוע בעבודתו. גם אם יש אמת בדברים, עצם העובדה שהדבר עלול לפגוע מהווה "קייס" חזק לאיסור פרסום. אדם אשר מוציא דיבתו של אחר (היינו אומר דברי לשון הרע עליו) עלולה להימצא אשם בביצוע עוולה נזיקית ובמקרים מסוימים אף עבירה פלילית.

יש לכם שאלה?

פורום לשון הרע

מה שמעניין הוא שלא צריך להראות שנגרם נזק בעקבות הפרסום, מספיק שהיה בדברים כדי לפגוע באדם ואפילו אם לא פגעו - ניתן להאשים בגינם את מפרסמם בלשון הרע. עם זאת, חוק איסור לשון הרע מאפשר פרסומם של דברם מסוימים שיש בהם לשון הרע - למשל דברים אשר יש בהם אמת וחשיבות לציבור.

הצדדים - עיתונאי ואיש ציבור

איש עסקים אשר כיהן כסגן ראש עיר הגיש תביעת לשון הרע כנגד עיתונאי אשר כיהן בעת הגשת התביעה בתפקיד זה (והאחרון הגיש תביעה שכנגד). התובע טען כי הנתבע הוציא דיבתו במספר מקרים: פרסם כתבות משמיצות כנגדו ודיבר לשון הרע נגדו בבתי כנסת ובטלוויזיה. התובע טען כי התפרסמה בעיתון כתבה לפיה הוגשה נגדו תלונה במשטרה בגין חשד לשוחד בחירות. הנתבע התגונן בטענת אמת הפרסום, טענה לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, לפיה אם הדבר המפורסם הוא אמיתי ויש לציבור עניין בו, הוא יוגן מפני תקיפה בטענת לשון הרע.

בית המשפט בחן את הדברים ומצא כי יש בחלקם אמת: אכן הוגשה תלונה, הייתה חלופת מכתבים בנושא אך לגבי כתבות אחרות בהם סופר על תלונות למס הכנסה לא התקבלה הטענה מאחר שהפרטים שפורסמו לא היו מדויקים. כך למשל, התפרסם בכתבה, כי הוגשו מספר תלונות למשטרה ולמבקר המדינה אך טענה זו לא הוכחה כנכונה, כי כאמור הוכח שהוגשה רק תלונה אחת בלבד.

מהו רף ההוכחה של אמת בפרסום?

בית המשפט עמד על רף ההוכחה הדרוש להגנת אמת הפרסום. מאחר שנגד התובע פורסמו דברים הנוגעים למעשים פליליים שביצע לכאורה, נדרש רף הוכחה גבוה מהרגיל במשפט האזרחי - מאחר שההשלכה של הדברים עלולה ליצור אות קיין לתובע. בית המשפט מצא, כי לא הורם הנטל להוכחת הטענות ביחס לדברים שנאמרו בבתי הכנסת ולכן תביעה זו נדחתה. לכן, מאחר שבחלק מהדברים היה אמת, ויש עניין ציבורי בפרסומם, הם זכו להגנת אמת הפרסום והתביעה בגינם נדחתה. אך כאמור, מדובר רק בחלק מהדברים, והיו פרסומים אחרים אשר הוכחו כדברי לשון הרע ובגינם נמצא הנתבע חייב.

מה הנזק שנגרם, אם בכלל?

כעת, עבר בית המשפט לבחינת היקף הנזק אשר נגרם לתובע. פרסומם של הדברים שיש בהם לשון הרע היה בשיאה של מערכת בחירות לרשות המקומית. מדובר בתקופה שבה יש להקפיד יתר על המידה עם הכללים בשל העובדה שלדברים השפעה רבה על מעמד התובע, ומאחר שהנתבע לא הקפיד יש בדבריו פרסום דבר לשון הרע. עם זאת, אין לשכוח, כי התנהלות התובע גם היא הייתה לקויה ויש לתת גם לכך משקל.

בית המשפט ערך בדיקה לשאלת התרשמותו של הקורא הסביר מהאמור בכתבות ולצורך כך התחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, במידת אמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות התובע והנתבע. לאור שקילת השיקולים הנ"ל, פסק בית המשפט לטובת התובע פיצוי נמוך יחסית, ללא דרישה להוכחת הנזק, מכוח סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד התובע בשל דברים שאמר בראיון נגדו (כינה אותו מפלצת). בין הצדדים לא הייתה מחלוקת על נכונות הדברים ולכן בית המשפט בחן את נסיבות המקרה ומצא, כי הדברים אינם מהווים לשון הרע. גידופים יכולים להוות לשון הרע בפרסום שעלול לפגוע ומבחינה אובייקטיבית של הדברים שנאמרו עולה, כי האדם הסביר היה נפגע מהם אך במקרה דנן דובר בדבר שלא נאמר בכוונה לפגוע אלא במעין פליטת פה אסוציאטיבית שנאמרה בתגובה לדברים חריפים הרבה יותר שפרסם הנתבע כנגד התובע. לכן נדחתה התביעה שכנגד והנתבע חויב בפיצוי התובע.

לסיכום,

דברי לשון הרע שנאמרו ייבחנו על ידי בית המשפט במשקפיים אובייקטיביות, בהתאם לטיבם, לטיב התנהגות הצדדים וביחס ליתר הנסיבות האופפות את האירוע.