וועדת ששון קבעה כללים להערכת ירידת ערך של רכבים עקב נזק שנגרם להם. עם זאת, הכללים אשר קבעה הוועדה אינם מוסכמים על הכול. כך, שמאים מטעם חברות הביטוח נוטים לדבוק בכללים אלה, בעוד שמאים מטעם המבוטחים, נוטים לסטות מהם. המקרה שלפנינו מהווה דוגמא למחלוקת אשר נוצרה בין שמאי מטעם המבוטח לבין שמאי מטעם המבטחת, ואת עמדת בית המשפט אשר נדרש להכריע בין חוות הדעת הסותרות.
יש לך שאלה?
התובע ביטח את רכבו אצל הנתבעת. ביום ה-29.10.04, הרכב, ובעיקר גגו ומכסה המנוע, ניזוק באופן קשה על ידי סופת ברד, בעת שחנה בחניון ליד קיבוץ צובא.
התובע ביקש להפעיל את פוליסת הביטוח. שמאי מטעמו העריך את ירידת ערך הרכב בשיעור של כ-31%, ואת עלות התיקונים בסך של כ-22,329 ₪, כולל מע"מ. מנגד, שמאי מטעם הנתבעת היה סבור כי הירידה בערך הרכב הייתה בשיעור של כ-12%, ואילו עלות התיקונים הייתה בסכום של כ-13,846.4 ₪, ללא מע"מ.
לא הייתה מחלוקת כי הנתבעת שילמה לתובע סכום של כ-29,476 ₪, אך התובע תבע את ההפרש לפי הערכת השמאי שמטעמו. לפיכך, סכום התביעה היה 38,989 ₪.
שני הרכיבים המשמעותיים ביותר בתיקון לפי חוות דעתו של השמאי מטעם התובע היו החלפת גג הרכב, וכן צביעת כלל הרכב מחדש.
מנגד, השמאי מטעם הנתבעת טען כי ניתן היה לתקן את גג הרכב, ולא היה צורך להחליפו. עם זאת, השמאי סבר כי אם הגג יוחלף, ירידת ערך הרכב בעקבות כך הייתה צריכה להיות בשיעור של 9%, בהתאם להנחיות וועדת ששון. יצוין כי השמאי מטעם הנתבעת לא חלק על הצורך בצביעה כללית של הרכב.
שני השמאים נחלקו גם בשאלה מה הוא מעמדם של הכללים אשר נקבעו על ידי וועדת ששון. השמאי מטעם הנתבעת טען שמדובר בכללים מנחים, ששיקפו במידה רבה את המכירה בפועל. לעומתו, השמאי מטעם התובע התנגד לכללים אלה, ותמך בחוברת אשר ערך בעצמו לצורך הערכת ירידת ערך רכבים, בהסתמך על ניסיונם של בעלי מקצוע.
הכרעת בית המשפט
השופטת העדיפה את חוות דעתו של השמאי מטעם התובע, על פני זו של השמאי מטעם הנתבעת. השופטת ציינה כי בדיקתו של השמאי מטעם התובע הייתה הרבה יותר יסודית ורצינית, וניתן היה להתרשם ממנה מן הפגיעות הרבות והצפופות אשר נגרמו לרכב. בנוסף, השופטת סברה כי גם האומדנים אשר קבע שמאי זה, לגבי עלות התיקונים ברכב, היו מקיפים ורציניים יותר. מנגד, השופטת קבעה כי בדיקתו של השמאי מטעם הנתבעת את הרכב הייתה שטחית, וזאת על אף שהחזיק בידיו את חוות הדעת השנייה בעת הבדיקה.
השופטת לא מצאה את הזמנת חוות הדעת של השמאי על ידי התובע ככזו שגרמה נזק כלשהו לנתבעת, שכן לא בוצע שום תיקון ברכב טרם הערכת השמאי מטעמה.
השופטת קבעה כי כללי וועדת ששון לא היו בגדר דין מחייב. יתרה מכך, השופטת שוכנעה כי החוברת בה נעזר השמאי מטעם התובע לצורך הערכת ירידת ערך הרכב הייתה עדיפה על הכללים של וועדת ששון, שהיו לדבריה כללים טכניים בלבד. לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנבעת בתשלום סכום של כ-32,389 ₪ לתובע.
.jpg)
