ישנם סכסוכים משפטיים שהצדדים בוחרים ללבן אותם במסגרת בוררות. לעיתים, בהסכם הבוררות נקבע שההחלטה הינה סופית ולא ניתן לערער עליה לבית משפט רגיל. לחלופין, נקבע שההחלטה מהווה מעשה בית דין במקרה שתוגש תביעה בגין אותה עילה לבית משפט רגיל. להלן דוגמא לכך.


יש לך שאלה?
פורום גישור ובוררות
פורום תאונת דרכים
פורום תביעות ביטוח
פורום נזיקין


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה לדחייה על הסף של התביעה העיקרית שהוגשה נגד הנתבעת 2. זאת מכוח מעשה בית דין בפסק בורר ולנוכח טענת מניעות שהועלתה בעקבות הסכם הבוררות. ראשית המקרה בתאונת דרכים בה היו מעורבים מבוטח של התובעת ונהג משאית שעבד אצל הנתבעת 2.

 

לאחר התאונה, התובעת פנתה בתביעת שיבוב נגד חברת הביטוח של הנתבעת 2. התביעה התבררה במוסד לבוררות של איגוד חברות הביטוח בישראל ונדחתה. כלומר, הבורר קבע שלתובעת לא קמה זכות לשיבוב מחברת הביטוח של הנתבעת 2, או ממנה. זאת לנוכח הפערים בין הגרסאות של הצדדים אודות קרות התאונה. אף אחד מהצדדים לא ערער על פסק הבוררות. אולם, כעבור זמן מה, התובעת הגישה תביעת שיבוב נגד נהג המשאית הפוגעת והנתבעת 2.

 

טענת המניעות

 

לטענת הנתבעת 2, לנוכח הסכם הבוררות, התובעת הייתה מנועה מהגשת תביעה זו נגדה. שכן, בהסכם הבוררות נקבע במפורש שפסק הבורר הינו סופי ביחס לנתבעת 2 ולחברת הביטוח שלה, וניתן היה לערער עליו רק במסגרת הליך הבוררות. מאחר ולא הוגש ערעור, פסק הבוררות הפך לסופי וחייב את התובעת.


כמו כן, נטען שלפי סעיף 21 לחוק הבוררות, פסק הבוררות מחייב הן את בעלי הדין והן את חליפיהם. כלומר, את חברת הביטוח של הנתבעת 2 ואותה. על כן, מאחר ופסק הבוררות דחה את תביעת התובעת נגד חברת הביטוח, נוצר מעשה בית דין גם כלפי הנתבעת 2, שהייתה המבוטחת. מנגד, התובעת טענה שפסק הבורר הכריע רק בנושא קיומו של כיסוי ביטוחי ולא בשאלת האחריות לנשיאה בנזק שנגרם בתאונה. לפיכך, התובעת לא הייתה מנועה מלהגיש תביעת שיבוב ולא נוצר מעשה בית דין בנושא.


מעשה בית דין, האמנם?


לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופטת הורתה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2 על הסף. היא קבעה שבמסגרת הסכם הבוררות, הצדדים התחייבו שלא להגיש תביעת שיבוב לבית המשפט נגד חברות הביטוח של הרכבים המעורבים בתאונה ונגד המזיק עצמו. השופטת פירשה התחייבות זו כמונעת הגשת תביעת שיבוב גם נגד מבוטח שנשא באחריות שילוחית לנזק ולמזיק. קרי, הנתבעת 2 שהייתה מעבידתו של הנהג הפוגע.


יתרה מזאת, נקבע שהתביעה העיקרית אותה הנתבעת 2 ביקשה לדחות על הסף הייתה בגין אותה עילה שנדונה במסגרת הליך הבוררות ולפיה, נהג המשאית פגע ברשלנות ובשוגג ברכב שבוטח על ידי התובעת. השופטת הדגישה שבהסכם הבוררות נקבע במפורש שניתן לערער על פסק הבורר רק במסגרת מוסד הבוררות. כאמור, התובעת לא ערערה ולכן פסק הבוררות הפך לסופי. לאור האמור לעיל, השופטת קבעה שנוצר השתק שיפוטי שמנע מהתובעת לתבוע את נהג המשאית ואת הנתבעת 2 כמי שהייתה אחראית למעשיו כמעבידתו, בגין הנזקים שנגרמו בתאונת הדרכים. על כן, התביעה נגד הנתבעת 2 נדחתה על הסף.