חוק ההגנה על עובדים בשעת חירום אוסר על מעביד לפטר עובד שלא הגיע למקום העבודה או לא ביצע את תפקידו בשל הוראה מיוחדת שניתנה מטעם פיקוד העורף בעת מצב התגוננות אזרחית. קרי, אם פיקוד העורף הורה לאזרחים שלא להגיע לאזור מסוים כתוצאה ממצב חירום במקום ובעקבות זאת, עובד לא יכול להגיע למקום עבודתו, למעביד אסור לפטר אותו. במידה והעובד פוטר בכל זאת, יראו את הפיטורים כבטלים. לחלופין, העובד יהיה זכאי לפיצוי בגינם. להלן דוגמא לכך.


יש לך שאלה?

פורום פיצויי פיטורין
פורום זכויות עובדים
פורום זכויות וחובות מעסיקים
פורום בית דין לעבודה

 

במקרה הבא, התובע הגיש לבית הדין לעבודה תביעת פיצויים בשל פיטוריו מעבודתו בניגוד לחוק ההגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו – 2006. על פי הנטען, התובע התגורר בקריית שמונה ועבד כמנהל אחזקה במפעל בקיבוץ יפתח החל משנת 1995. בסוף חודש יוני 2006, הוא סבל מכאבים בעקבות תאונת עבודה והרופא המליץ לו להיעדר מהעבודה למשך שבועיים. הרופא אף העניק לו אישור מחלה לתקופה זו. אולם, טרם סיום ימי המחלה, פרצה מלחמת לבנון השנייה. בעקבותיה רעיית התובע החלה לסבול מהתקפי חרדה והם נאלצו לעבור זמנית לאזור המרכז.

 

טיעוני הצדדים


כתוצאה מהמעבר, התובע נעדר מהעבודה במשך תקופת המלחמה והיה מנוע מלשוב לביתו, לאור הנחיות פיקוד העורף. לטענת התובע, הוא פנה למנהל העבודה וביקש למצוא עבורו פתרון, על מנת שיוכל לבצע את עבודתו אך נענה בשלילה. יתרה מזאת, מקום העבודה אף ניתק את מכשיר הפלאפון אותו מימן ושהיה ברשות התובע בעת תקופת ההיעדרות.


עם סיום המלחמה, התובע שב לעבודתו. אולם, שעתיים לאחר שהחל את יום העבודה, מנהל העבודה פיטר אותו בעקבות היעדרותו בתקופת המלחמה. התובע טען שפיטורים אלו היו מנוגדים לחוק ולכן ביקש לבטלם ולפסוק לו פיצויים בגינם. מנגד, החברה טענה שלא היה קשר בין המלחמה לבין סיום העסקתו של התובע על ידה. שכן, הסיבה לסיום ההעסקה הייתה שהחוזה בין התובע לחברה בא לסיומו. לפיכך, החברה ביקשה לדחות את התביעה.


פיטורי התובע - שלא כדין


במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה שהתובע נעדר מעבודתו במשך כל ימי מלחמת לבנון השנייה. זאת בעקבות הוראות פיקוד העורף שלא לשהות בקריית שמונה - מקום מגוריו, ומעברו לאזור המרכז, שם היה בטוח יותר. אלא, המחלוקת נסבה סביב שאלת הסיבה לפיטורי התובע.


במסגרת שאלה זו, השופטים דחו את טענת החברה לפיה פיטורי התובע נעשו על רקע יחסי עבודה בעייתיים וסיום חוזה העסקתו. הם קבעו שהיעדרותו הממושכת של התובע, לפני המלחמה ובמהלכה, לצד העובדה שהאחרון לא יצר קשר עם החברה, היא שגרמה לנתבעת לקבל את ההחלטה אודות הפיטורים. חיזוק לכך נמצא בעובדה שהחברה החליטה לנתק את מכשיר הפלאפון שהיה ברשות התובע בעת המלחמה, ונמנעה מלברר את הסיבה לכך שהוא נעדר מהעבודה.

 

הודגש שאחד מהשיקולים המרכזיים לפיטורים היה היעדרות התובע מהעבודה בתקופת המלחמה. לאור האמור לעיל, נפסק שפיטורי התובע היו בניגוד לחוק, בפרט מאחר ולא נערך לו שימוע לפני קבלת ההחלטה בנושא. הסעד שנפסק לתובע בעקבות החלטה זו היה פיצוי בסך 80 אלף ₪.