לפי החוק, עובד שמפוטר זכאי לתשלום דמי פיטורין, למעט בנסיבות חריגות. לעיתים, המעביד מנסה להתחמק מתשלום זה בטיעונים שונים כגון העלאת טענה לפיה העובד התפטר מיוזמתו. במקרים אלו, ניתן לברר את המחלוקת באמצעות פנייה לבית הדין לעבודה, לו סמכות בלעדית לדון בנושא. בפסק הדין שלהלן דוגמא לכך.


יש לכם שאלה?
פורום פיצויי פיטורין
פורום זכויות וחובות מעסיקים
פורום זכויות עובדים
פורום חוזה עבודה

 

במקרה הבא, תובע שעבד בנגריה הגיש תביעה נגד מעבידתו לשעבר לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה וביטוח מנהלים. התובע עבד עבור הנתבעים החל משנת 1996 ועד לשנת 2000 ובין הצדדים הייתה מחלוקת באשר לסיבת סיום יחסי העבודה.


התביעה לפיצויי פיטורים


לטענת התובע, הוא פוטר וקיבל לידיו מכתב פיטורים. מנגד, הנתבעים טענו שהתובע התפטר וקיבל מכתב פיטורים פיקטיבי בכדי שיוכל לתבוע דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. המכתב הוצג בפני בית הדין לעבודה. לאחר סקירת המכתב, השופט הדגיש שלא צוינה בו סיבת הפיטורים. כמו כן, הוצגו ראיות נוספות, לרבות גרסאות הצדדים להשתלשלות האירועים. ממכלול ראיות אלו עלה שהתובע פוטר על ידי הנתבעים לאחר שבין הצדדים היו מספר עימותים בעניין אי תשלום המשכורת במועד עקב קשיים כלכלים. 


על כן, בית הדין פסק שהתובע היה זכאי לפיצויי פיטורין על סמך הסכומים אותם תבע, שהיו בסך 49,191 ₪. מסכום זה נוכו הכספים שנצברו בקופת הגמל של התובע כפיצויים ושולמו לו לאחר הפסקת העבודה, כך שבסך הכול הנתבעים חויבו לשלם 29,635 ₪. הנתבעים אף חויבו לשלם פיצויי הלנה בעקבות העיכוב בהעברת כספי הפיצויים לתובע. אולם, הם חויבו לשלם פיצוי הלנה חלקיים. זאת לנוכח הזמן שחלף ממועד הפיטורים ועד להגשת התביעה ולאור הקשיים הכלכלים של הנתבעים בהפעלת עסקם. סך הכול, הם חויבו לשלם 13,939 ₪ כפיצוי הלנה.


ביטוח המנהלים


לטענת התובע, הנתבעים לא הפרישו לו כספים בסך 9,225 ₪ לביטוח המנהלים לו היה זכאי. הנתבעים הודו בכך שלא העבירו את הכספים הללו בשל קשייהם הכלכלים ואף בתלושי השכר של התובע לא היה ניכר ניכוי של הסכומים האמורים. עם זאת, התובע המשיך לעבוד עבור הנתבעים במשך למעלה משנה לאחר שנודע לו על הפסקת העברת התשלומים לביטוח המנהלים ולא נקט בצעדים על מנת לעמוד על זכותו לקבל תגמולים אלו.

 

בנסיבות אלו, נקבע שהיה ניתן לראות את התובע כמי שויתר על זכותו לקבל את ההפרשות. יתרה מזאת, התובע עצמו העיד על כך שהגיע לגמר חשבון עם הנתבעים בדבר מיצוי הזכויות שהגיעו לו עבור עבודתו, למעט פיצויי פיטורין, דמי חופשה והבראה. על כן, התביעה לקבלת סכומי ההפרשות לביטוח מנהלים נדחתה.


פדיון חופשה ודמי הבראה


התובע טען שהוא היה זכאי לתשלומים אלו עבור חלק מחודשי עבודתו אצל הנתבעים, ששללו טענה זו והדגישו ששילמו את הסכומים האמורים. למעשה, הנתבעים טענו שפרעו חוב זה לתובע ובעצם העלאת טענה זו, נטל ההוכחה הועבר לכתפיהם. אולם, נפסק שהנתבעים לא הוכיחו בפני בית הדין שדמי פדיון ימי החופשה וההבראה להם התובע היה זכאי אכן שולמו לו במסגרת גמר החשבון בין הצדדים. אי לכך, התביעה בעילות אלו התקבלה והנתבעים חויבו לשלם לתובע 1,537 ₪ כפדיון ימי חופשה ו-580 ₪ עבור ימי הבראה.