בעניין: גיאו בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ המבקשת
נ ג ד
נתיבי איילון בע"מ המשיבה

החלטה

1. ביום 8.1.08 ניתן על ידי פסק דין, על פיו התקבלה תביעתה של המשיבה נגד המבקשת, והמבקשת חויבה לשלם למשיבה סך של 850,475 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 12.1.99, ועד התשלום בפועל, וכן חויבה המבקשת בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות משפט בסכום כולל של 25,000 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.
המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין (ע"א 1321/08) וסמוך לאחר מכן הגישה בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין.
המשיבה מתנגדת לבקשה.

2. הכלל הוא, שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).
כלל זה תקף במיוחד, כשפסק הדין הוא חיוב כספי (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301).
בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט את השיקולים הבאים:
הראשון – סיכויי הצלחת הערעור,
השני – אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין כבר בוצע, האם יהא זה מן הנמנע, או קשה, להשיב את המצב לקדמותו.
(ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 3-642, והפסיקה הנזכרת שם).
נבחן את הבקשה דנן לאור הכללים דלעיל.
3. סיכויי ההצלחה בערעור
המבקשת, בדרך שאיפיינה אותה גם בניהול המשפט עצמו, לא טרחה לצרף את הערעור שהגישה, כדי לעמוד על טיב סיכויי הצלחתו הנטענים, והסתפקה בצירופו של העמוד הראשון שלו בלבד.
דווקא המשיבה, בתגובתה, צירפה מספר עמודים מתוכו, אך לא את כולו.
כל שניתן ללמוד מתוך עמודי הערעור שצורפו הוא, שהמבקשת חולקת על מסקנות פסק הדין, אך לא ניתן להבין מדוע.

4. גם בבקשתה אין המבקשת מפרטת מדוע, לדעתה, סיכויי הערעור טובים, מלבד העלאתו של נימוק אחד: זאת, שלא נעניתי לבקשתה לזימונו לעדות של הבורר, שפסקו עמד במרכז המחלוקת של המשפט.
אולם, דווקא נימוק זה הינו היוצא מן הכלל המלמד על דרך התנהלותה של המבקשת.
המבקשת, שלמרות המלצותיה החוזרות ונשנות של כב' השופטת נועה גרוסמן, שתיק זה נדון בפניה בשלבי קדם המשפט, לשכור ייעוץ משפטי (מפנה להחלטה מיום 11.9.05), נאותה לעשות כן רק בתחילת ההוכחות, וגם אז עורכי הדין לא תרמו מאומה לדיון, כל אחד מטעמיו (פרוטוקול, עמ' 10, 48), הגישה בקשתה לזימון הבורר לעדות בבוקרו של יום הדיון האחרון (עמ' 48)! זאת, כאשר קדם המשפט שלאחר הגשת כל התצהירים הסתיים קרוב לשנה קודם לכן והמבקשת לא הגישה כל בקשה בנדון (מפנה להחלטותיי מיום 22.10.06 ומיום 20.2.07).

5. לגופה של הטענה:
הכלל הוא, שפסק הבורר חייב לדבר בעד עצמו ואין מזמנים את הבורר כדי להעיד על שפסק (ראו: פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, כרך ב', עמ' 8-1217).


6. חוסר האפשרות להשבת המצב לקדמותו
המבקשת מסתמכת בענין זה על "דו"ח מבקר חיצוני שפירסם מסקנותיו בימים אלו" אשר "העלה ממצאים חמורים לדרך התנהלותה הכספית של המשיבה".
מיותר לומר, כי הדו"ח הנזכר לא צורף. במקומו צורף צילום כלשהו, הנחזה להיות כידיעה עיתונאית, כשאין אפילו פירוט באיזה עיתון מדובר.
כמובן, שאין ליחס לחוסר ראיה זו כל ערך.
יתירה מזו, אפילו מתוך אותה "ידיעה" ניתן ללמוד, שהמשיבה הפיקה לקחים מהכשל שנזכר בה ונקטה אמצעים מתאימים שלא יישנה בעתיד.

7. המשיבה, לעומת זאת, פירטה בתצהיר שנתן ראש מנהל הכספים שלה, מר מאיר שריקי את איתנותה הכספית.
בענין זה ניתן להוסיף, כי החשש לאי גביית הכספים בחזרה ממי שזכה בפסק הדין, אם הערעור יתקבל, אינו מתקיים כאשר מול המערער עומדת המדינה (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405; ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל אביב, פ"ד נג(1) 187).
כלל זה מתקיים, לדעתי, גם כשאין המדובר במדינה ממש, אלא בחברה ממשלתית, כבעניננו.

8. תוך כדי החלטה זו הובאה בפני "השלמה לכתב תגובת המבקשת" שהגישה המבקשת לבית המשפט אתמול.
גם בכתב "השלמה" זה מפנה המבקשת לכתבה מהעיתון, שעוסקת באותו ענין שנדון ב"ידיעה" הקודמת, והאמור לגביה תקף גם לזו.
מעבר לכך, לא הרשיתי למבקשת להגיש טיעונים נוספים ומסמך זה הוגש שלא ברשות.


9. הנזק האפשרי למבקשת
קיימות גישות שונות בפסיקה, בשאלת ההתחשבות במצבו הכלכלי של מבקש עיכוב הביצוע ובנזק הכלכלי העלול להיגרם לו אם פסק הדין יבוצע.
הגישה השלטת היא כי "ההכבדה על חייב המתקשה לפרוע את חובו אינה כשלעצמה עילה לעיכוב ביצועו של פסק דין, גם אם הזוכה לא ייפגע פגיעה של ממש מדחיית התשלום" (בית המשפט העליון בש"א 4403/94 ויצמן נ' דאודי, לא פורסמה, אך צוטטה בפסקי דין רבים נוספים של בית המשפט העליון).
מנגד, נמצאה גישה רכה יותר, לפיה יש מקום להתחשבות כלשהי בשיקול זה, למשל, כאשר ביצוע פסק הדין הכספי טרם הכרעה בערעור עלול למוטט את עסקו של המבקש (ע"א 10583/05 סגל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, סעיף 9 להחלטה, והפסיקה הנזכרת שם).

10. בעניננו, המבקשת לא טרחה לתת כל פירוט: מהו הנזק הכלכלי הצפוי לה מתשלום הסכום שנפסק? מה מצבה הכלכלי, מצבת נכסיה, מצבת עובדיה? לא טרחה לצרף דו"ח רואה החשבון המטפל בספריה או כיו"ב, אלא הסתפקה במשפט סתום ולקוני אחד של המצהיר מטעמה, מר בנימין ברכה (סעיף 14 לתצהירו).

תוצאה
11. סיכום כל האמור לעיל הוא, שלא התקיימה כל עילה המצדיקה את עיכובו של פסק הדין.
הבקשה נדחית.
אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪, בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, ה' בניסן, תשס"ח (10 באפריל 2008), בהעדר.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר.
אטדגי יונה, שופט
קלדנית: חיה י.