המועד לבדיקת תביעת חוב על ידי מפרק או כונס נכסים

בעניין: עמותת משתכני הר שמואל
ע"י עו"ד מ' אלזם
המבקשת
נ ג ד

1. זאב וייל עו"ד, כונס הנכסים משותף
2. דורון לנגה עו"ד, כונס נכסים משותף

3. לינוי בניה ותשתית בע"מ
ע"י עו"ד י' אבינרי

4. כונס הנכסים הרשמי

5. רשם העמותות
המשיבים

החלטה

האם יש לבדוק תביעת חוב טרם המשך ביצוע פרויקט בניה בעמותה שמונה לה כונס נכסים במסגרת תיק פש"ר? זו השאלה המרכזית בבקשה זו.

לפני בקשה של עמותת משתכני הר שמואל, באמצעות ועד העמותה, כנגד כונסי הנכסים, חברת לינוי בניה ותשתית בע"מ (להלן: "לינוי"), רשם העמותות והכנ"ר, בה מבוקש ליתן הוראות לכונסי הנכסים (עו"ד ז' וייל ועו"ד ד' לנגה) להכריע בהוכחת החוב של חברת לינוי שהוגשה בזמנו, וכן להורות להם שלא לבצע תשלום כל שהוא למי מהטוענים לנשייה, לרבות לינוי, זאת עד למתן הכרעה בתביעות החוב.

הרקע לבקשה
1. משנתגלו מחלוקות בעמותה, ומשזו נמצאה במצב של חדלות פרעון, החלו הליכים במסגרת תיק פש"ר 211/01. ביום 27.1.03 ניתנה החלטה על ידי הנשיא (בדימוס) ו' זילר, בגדרה מונה עו"ד דורון לנגה ככונס נכסים לצידו של עו"ד ז' וייל. בין היתר נקבע כי יש להכריע בתביעת החוב של לינוי. לטענת המבקשים הדבר לא נעשה עד כה.

טיעוני המבקשים
2. המבקשים טוענים כי הואיל והכונסים מונו בהליך זה בדרך של פשרה, הרי שיש לראותם כמי שמונו על ידי בית המשפט מכח סעיף 75 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק") ותקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). (רע"א 2077/92 אדלסון נ' עו"ד אובן רייף, פ"ד מז(3), 485, 499).
כן טוענים המבקשים כי ראשית יש לבדוק את הוכחות החוב, שכן על פי תקנה 93(א) לתקנות פשיטת רגל, תשמ"ה- 1985 (להלן: "תקנות פש"ר"), יש לבדוק את תביעות החוב בתוך 90 יום, ובמקרה דנן חלפו כשש שנים וטרם נעשה הדבר. מכאן שיש להימנע מביצוע תשלום ללינוי.

טיעוני המשיבים:
4. כונסי הנכסים הגישו תגובות נפרדות לאור חילוקי הדעות ביניהם (אתייחס לכך בהמשך).
עו"ד לנגה סובר שהענין הוכרע, ובית המשפט פסק כי הצורך בסיום בניית הפרויקט על ידי לינוי הינו הצעד הנכון להיעשות, במטרה להוציא את העמותה מן הבוץ. החלטת בית משפט עמדה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון.
כן טוען הוא כי העמותה אינה מוסמכת להגיש הבקשה, באשר נכסי העמותה הוקנו לכונס הנכסים. בנוסף ועד העמותה לא התכנס זה שנים ואף מטעם זה לא מוסמכת העמותה להגיש הבקשה. כמו כן אין זה יאה שאנשים מסוימים, שחלקם אף נחקרו בתיקים פלילים באשר נהגו באי יושר, הם עומדים מאחורי הבקשה דנן בניסיון נוסף להשתלט על העמותה. ראיה לכך הינה מר משה וינברג חתם שוב על התצהיר לתמיכה בבקשה. הכונס עו"ד וייל הגיב כי אכן יש לבדוק את תביעות החוב בהקדם.
ב"כ העמותה השיב לטענות עו"ד לנגה בצירוף אסמכתאות, הן לעניין אי בדיקת תביעת החוב במועד, והן לעניין מעמד העמותה, ואתייחס לכך להלן.

5. לינוי הגיבה אף היא לבקשה וציינה כי היה הסדר אשר אותו יש לכבד לטענתה. מידת ההגינות ומידת הדין אינן מאפשרות לכונסים להתעלם מההסדר, ובה בעת ליהנות מיתרונותיו. אין שום תבונה בביטול ההסדר (אפילו ניתן היה לעשות כן) רק כדי לזכות בנחת שבבדיקת תביעת החוב, כשממילא מתקיימים פיקוח ובקרה על ההתחשבנות המצטברת עם הקבלן-הנושה, כחלק מהמהלך הרגיל של המשך ביצוע העבודות, והמטלה המורכבת והממושכת, של בדיקה נפרדת של נוכחת החוב, תצריך משאבים שהיקפם עומד ביחס הפוך לתועלתה.
הנושה ממילא צפוי לקבל, על פי ההסדר, רק את שכר החוזה (שהופחת עפ"י ההסדר), כולל הרכיב המיוחס לעבודות שביצע עד לתחילת הפירוק, וכולל רכיב העבודות שביצע (ויבצע) לאחר מכן.
בדיקת הוכחת החוב עשויה לאמת או להזים את החלוקה הפנימית של שכר החוזה, בין רכיב עבודות העבר לרכיב העבודות הנותרות, אך אין בה כדי לשנות את הסך הכולל של שכר החוזה. היתרון שעשוי לצמוח מדחיית פירעון חלק מיתרת שכר החוזה (אם יתברר כי תביעת החוב מוגזמת), מתקיים ממילא בהסדר, בדרך של פריסת חוב העבר, והתקדמות בביצוע יתר העבודות.
מוסיף עו"ד אבינרי וטוען כי גם אם תעלה הבדיקה כי הוכחת החוב נכונה, מי יפצה את חברי העמותה על אבדן היתרונות שבהסדר (בכסף ובזמן), ואת הנושה על אבדן ההזדמנות לגבות, ולו חלקית, את המגיע לו?!
ההסדר עם הנושה לא גובש ולא אושר בחלל ריק. במקביל לו נערך ואושר הסדר בדבר הפחתת הוצאות הפיתוח החלות על המשתכנים, ועריכת התחשבנות מחודשת עמם, לרבות אלה שהסדירו חובם, ופנו כבר לקבלת היתר או לבניה בפועל, בהנחה שהגיעו כבר לגמר חשבון עם העמותה.

דיון
6. אכן חלפו מספר שנים מיום שהחלו ההליכים בתיק זה משנת 2001. אין מחלוקת שתביעת החוב של לינוי לא נבדקה. הבניה התעכבה זמן רב באשר כל פלג בעמותה משך לכיוון אחר מטעמיו הוא, ובמצב ששני וקטורים שווי כח מושכים לכיוונים מנוגדים, אין תזוזה. משעבר הטיפול בתיק למותב זה, הקדשתי זמן רב כדי לאפשר לצדדים להביא את עמדותיהם, על מנת להחליט אם ניתן להוציא את העגלה מן הבוץ ולאפשר סיום הפרויקט. בחנתי את האפשרויות השונות ואת משמעותן הכלכליות, כאשר אף טענות שיש לבטל המכרז ולקיים מכרז חדש היו לפני.

ובסופו של יום קבעתי ביום 10.12.04 כדלקמן:

"התוצאה היא, איפוא, שאני נעתר לבקשה למתן הוראות שהוגשה ע"י הכונסים בדבר אופן גביית כמפורט בבש"א 7629, וכן מאשר את בקשתם לאישור הסדר ההתקשרות לעניין ביצוע עבודות עם קבלן הפיתוח תוך מתן הנחות וביצוע תשלומים על פי התקדמות ביצוע העבודות על פי ההסדר שהוצג בבש"א 7718/04.
בתוך כך אני מורה לכונסים לנהל מו"מ עם עו"ד מוטי פלד לעניין בקשתו להעברת זכויותיו. לפיכך בשלב זה בש"א 7081/04 תמחק, והיה כי המו"מ, אם הוא עדיין אקטואלי, לא יצלח, אורה על חידוש הדיון בבקשה.
בקשת מר דרעי אליהו להוצאת מכרז חדש - נדחית בזאת (בש"א 7672/04).
הצעות מר משה סובל, ע"י עו"ד זר שדה, לדיפרנציאציה בין המשתכנים לעניין התשלומים, עם כל הכבוד, נדחית בזאת (7719/04). כן אני דוחה את כל הבקשות בנושא התחשיב והוצאת מכרז חדש, בין אם הוגשו בבש"א ובין בעל פה.
הכונסים יגישו דו"ח על התקדמות ביצוע העבודות הגביה, והפעילות אל מול המשתכנים ובעלי המקצוע, בתוך 90 יום מהיום."

הנה כי כן, מאז ועד לאחרונה חלה התקדמות רבה בפרויקט, ומן הדו"חות שהוגשו עולה העמותה, באמצעות כונסי הנכסים, עלתה על דרך המלך.
על החלטתי הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 492/05 דרעי נ' עמותת משתכני הר שמואל תק-על 2005(1), 4968). כב' השופט א' גרוניס דחה את הבקשה ביום 28.3.05, בציינו:

"מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, מהבקשה לרשות ערעור ומן התשובות לה עולה, כי אי מתן אישור להסדר עם המשיבה 4 עלול להביא לפירוקה של העמותה. הליך כאמור יביא בעקבותיו נזק מצרפי גדול יותר מזה שעלול להיגרם עקב תהליך הבראה. בנסיבות אלה, וכאשר אין חזית אחידה של חברי העמותה עקב ניגודי אינטרסים ביניהם, לא היה מנוס מהחלטתו של בית משפט קמא. הערכאה דלמטה נתנה זכות טיעון למעורבים ושקלה את השיקולים הרבלנטיים שמובילים אכן לכיוונים שונים. בנסיבות הקשות שנוצרו ברי, כי לא ניתן לספק את רצונותיהם של כל חברי העמותה. החלטה שונה מזו אליה הגיעה הערכאה הדיונית הייתה מביאה, כך נראה, לתלונות של חברים אחרים שאינם מחזיקים בדעתו של המבקש." (רע"א 492/05 אליהו דרעי נ' עמותת משתכני הר שמואל, תק-על 2005(1), 4968, 4969 (2005)).

העולה מן המקובץ כי מבחינה עניינית אין מקום היום כל הצדקה לדון פעם נוספת באותו עניין, שהרי דיון בתביעת החוב של לינוי, כמוהו כביטול ההסדר עימה ולמעשה הפסקת הפרויקט.

המועד לבדיקת תביעת החוב
7. בבש"א (ירושלים) 225/03 אבנר חגי נ' רמת איתרי, תק-מח 2006(2), 775, 778, התייחסתי לסוגיה זו, והעמותה אף מפנה להחלטה זו.

תקנה 53 לתקנות החברות (פירוק) תשמ"ז-1987, מפנה לפרק ז' לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 בכל הקשור לזכויות נושים, תביעות חוב וחלוקת דיבידנד.

תקנה 93 לתקנות הפש"ר, בסימן ה' של פרק ד' קובעת:

"(א) הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה ; תוך תשעים ימים מיום שהתביעה הגיעה לידיו חייב הנאמן להמציא לנושה החלטתו המנומקת.
(ב) הכונס הרשמי רשאי להאריך את המועד האמור בתקנת משנה (א).
(ג) הגבלת הזמן האמורה בתקנת משנה (א) אינה חלה על הכונס הרשמי בשמשו כנאמן."

על החלטת נאמן בתביעת החוב ניתן לערער, כמפורט בתקנה 96 לתקנות אלה.

ההוראות בדבר חלוקת נכסים מופיעות בסימן ו', דהיינו לאחר ההוראות בעניין תביעות החוב. יתכן שזהו הסדר ההגיוני של הדברים, בבחינת דע את סכום החוב ובהתאם תממש נכס מתאים. יחד עם זאת, אין הוראה הקובעת איזו פעולה יש לבצע ראשונה, האם טיפול בתביעות החוב או מימוש נכסי החברה או פושט הרגל? יתכן אף מצב שהפעולות תעשנה במקביל, והכל בהתאם לענין.

המחברים ש' לוין וא' גרוניס בספרם פשיטת רגל (מהדורה שניה, 2000), מציינים כי חלוקת דיבידנד תעשה:

"משהחליט הנאמן בתביעות החוב ומשמומשו נכסי פושט הרגל, כולם או חלקם על הנאמן לחלק דיבידנד לנושים שתביעותיהם הוכרו." (שם, 282).

אף מדברים אלה אפשר ללמוד כי תחילה יש לבדוק את תביעות החוב על מנת לדעת מהו היקף הנשייה, או אז להחליט איזה נכס יש למכור בהתאם.

8. ככלל הרציונל במינוי מפרק זמני הינו למנוע הברחת נכסים, כשהחברה אינה סולוונטית, או כאשר החברה אינה יכולה לתפקד בשל נסיבות פנימיות כגון שמנהליה או בעלי מניותיה אינם מסתדרים יחדיו ופעילות החברה משותקת, והדבר עלול להביא נזק לה עצמה או לנושיה. זהו המצב ששרר בענייננו. הנהלת העמותה התנהלה באופן שהביא למצב שתואר לעיל.

ציפורה כהן בספרה, פירוק חברות (2000), מציינת:

"מטרת המינוי של מפרק זמני היא להגן על מבקשי הפירוק מפני שינוי לרעה של מצבם. שינוי כזה יכול להיגרם הן בעקבות הברחת נכסים על-ידי נושאי המשרה בחברה ועל-ידי שימוש בכספי החברה וברכושה לטובתם ולטובת אלה, שהם חפצים ביקרם והן על-ידי המשך הניהול הכושל על-ידי בעלי השליטה, שדירדרו את החברה עד למצב של פירוק. הדברים האחרונים נכונים, כמובן, למקרים של פירוק חברה מטעמים של חוסר יכולת פירעון". (שם, 233).

ובהמשך:

"ואכן, הפסיקה הכירה בכך, שבסוג המקרים האחרון, של בקשה לפירוק חברה סולבנטית מטעמי צדק ויושר - אין זה רצוי למנות מפרק זמני לפני החלטת בית המשפט בדבר מתן צו לפירוק החברה. כאשר מתבקש בית המשפט למנות מפרק זמני לאחר הגשת הבקשה לפירוק ולפניה דיון בבקשה לגופה, עליו לאזן בין אינטרסים מתנגשים: מצד אחד, רצונו של מבקש הפירוק להגן על רכוש החברה, כדי שיהיה לו ממה להיפרע לאחר מתן צו הפירוק, ומהצד האחר, האינטרס של החברה להמשיך את ניהול עסקיה באמצעות האורגנים המוסמכים שלה" (שם, 233).

הכונסים במקרה זה אינם במצב של בעלי תפקיד בפירוק "קלאסי", שמטרתו לממש נכסים ולהביא בסופו של יום לפירוק. י' בהט, בספרו דיני הבראת חברות, תשנ"ה, מציין:

"בדרך כלל לא מוסמך המפרק הזמני לעשות שימוש בנכסים, כמו מכירתם וחלוקת תמורתם. עם זאת, נראה כי הדבר מותנה בניסוח הצו, אם כי דומה שבכל מקרה לא יורשה לחלק הרכוש." (שם, ע' 362).

דברים אלה יפים אף לגבי עמותה, ומתאימים אף לענייננו.

ב'פרשת בזל' (ה"פ (ת"א) 10511/02 חברת נמל בזל בע"מ נ' עיריית טייבה, דינים מחוזי לג(5) 758), מציינת כב' השופטת ו' אלשיך, כדלקמן:

"הרציונל העומד מאחורי הוראות פקודת פשיטת הרגל הינו פשוט; הגנה על זכותו של החייב להבהיר את מצבת חובותיו המדויקת ולהסתמך עליה בדרכו להציע הצעת הסדר או לבקש הפטר, בכדי לפתוח דף חדש בחייו."

ו'בפרשת ליבאי' (פש"ר (ת"א) 1307/01 ליבאי נ' בנק משכן בע"מ, דינים מחוזי לג (3), 603), מוסיפה היא:

"בעמדות הנושים… על פניו, יש טעם גם בטענות כי לאחר בדיקה
אובייקטיבית קיים סיכוי סביר כי תביעות החוב יוקטנו…"

(לניתוח מעמיק של תפקיד הנאמן או מפרק זמני ואחריותם, ראו דברי כב' השופט י' לויט בפש"ר (ת"א) 40/97 אילן שביט נ' רביב עמק חפר, תק-מח 99(2), 65535).

9. מן המקובץ עולה כי אכן יש מצבים שיש להקדים את בירור תביעות החוב על מנת לדעת כיצד לכלכל את צעדי החברה (או העמותה). אולם ישנם מקרים, ומקרה זה הינו אחד מהם, שדווקא בירור תביעת חוב מסוימת עלולה לטרפד את הליך השיקום של העמותה, שמטרתה לבנות את יתרת היחידות, לשכנן ברוכשים, ולמנוע ביטול העסקה עם מינהל מקרקעי ישראל, ולמנוע חו"ח נזק אדיר לבעלי היחידות שהשקיעו את כל ממונם ברכישת יחידה בפרויקט, ובחלקם מתגוררים כבר בפועל ביחידותיהם.

10. ניתן אף לדחות הבקשה, מטעמי שיהוי או זניחת הזכות לעתור בבקשה מעין זו, עתה לאחר שלינוי המשיכה לבנות הפרויקט.

התוצאה היא אפוא שהבקשה נדחית.

לעניין ההוצאות, לאור העובדה שהעמותה הגישה הבקשה ללא הרשאה, יישא בהוצאות הכונסים מר משה וינברג אישית, שחתם על התצהיר בתמיכה לבקשה, בסך 10,000 ₪ + מע"מ ובהוצאות לינוי בסך 5,000 ₪ + מע"מ.

סכומים אלה צמודים ונושאים ריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ד' בניסן תשס"ח (9 באפריל 2008), בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

_______________
יוסף שפירא - שופט