לפתחו של בית הדין לעבודה מגיעות תביעות רבות בהם נטען שפיטורי עובד זה או אחר לא היו מוצדקים ונעשו משיקולים זרים, שהינם אסורים. במידה שבית הדין לעבודה מקבל תביעה מסוג זה, באפשרותו להעניק סעד של פיצויים ולחלופין, סעד של אכיפה. קרי, השבת העובד לעבודתו וביטול החלטת הפיטורים. דוגמא לדיון בנושא ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה דנן, בית הדין הארצי לעבודה דן בערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנושא פיטורי שלושה עובדים מרשות הדואר. על פי עובדות המקרה, שלושת העובדים הועסקו ברשות הדואר בתפקידים בכירים. בינם לבין הרשות נחתמו חוזי עבודה אישיים והעובדים הוגדרו כנושאי "משרה מיוחדת" לפי סעיף 35 לחוק רשות הדואר, התשמ"ו – 1986.
חוזי העבודה הוארכו מעת לעת. החוזה האחרון נחתם בשנת 2001, והיה עתיד להסתיים בשנת 2004. אולם, במהלך שנת 2002 שלושת העובדים קיבלו ממנכ"ל רשות הדואר מכתב המודיע להם על סיום העסקתם מטעמים של התייעלות ארגונית וצמצומים. במכתב נמסר להם מועד השימוע שעתיד היה להיערך בעניינם. חרף בקשת העובדים לדחות את השימוע ולמנוע את הפיטורים, ההחלטה יצאה מן הכוח לפועל ובמהלך שנת 2003 הופסקה עבודתם. לאחר מכן, העובדים הגישו עתירה כנגד פיטוריהם בטענה שהם היו נגועים בשיקולים זרים, ההליך לא היה תקין וההחלטה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין.
החלטת בית הדין האזורי
בית הדין האזורי לעבודה פסק שפיטורי העובדים היו נגועים בפגמים דיוניים ומהותיים. עם זאת, נקבע שלא היה מקום להשיב את העובדים לעבודתם, אך נפסקו להם פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בשווי שתי משכורות ואובדן השתכרות בסך של ארבע משכורות חודשיות, לכל אחד. על החלטה זו הוגש ערעור הן מטעם העובדים והן מטעם רשות הדואר.
טיעוני הצדדים
לטעת רשות הדואר, החלטת בית הדין האזורי לעבודה שלא להשיב את העובדים לעבודה הייתה כדין. עם זאת, נטען שהפיצוי שנפסק לא היה מידתי ביחס לקביעות הערכאה הדיונית. כמו כן, הרשות הדגישה שפיטורי העובדים נעשו משיקולים עניינים ובתום לב, ובהחלטה לא נפל כל פגם דיוני או מהותי.
מנגד, העובדים טענו כי פיטוריהם נעשו על רקע פוליטי וההליך היה רצוף פגמים. אי לכך, היה מקום להעניק להם סעד של אכיפה ולהשיבם לעבודה. לחלופין, נטען כי משעה שבית הדין האזורי קבע שלא היה מקום להעניק סעד של אכיפה, היה ראוי לפסוק לכל אחד פיצוי בשווי של 12 משכורות חודשיות לצד פיצוי על נזק לא ממוני ועוגמת נפש.
תוקפם של הפיטורים
לאחר שמיעת טענות הצדדים, נקבע שפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה היה נכון וצודק. כלומר, ערעור רשות הדואר נדחה. השופט פסק שהחלטת הרשות לפטר את העובדים לא נבעה משיקולים של התייעלות וצמצומים. זאת מאחר וצעדי ההתייעלות התגבשו וננקטו זמן רב לאחר שהוחלט על הפיטורים. קרי, הרשות השתמשה בנימוק זה על מנת להצדיק את הפיטורים, מבלי שהיה לכך עיגון עובדתי. בשל כך, היה ראוי לבטל את החלטת הפיטורים.
כמו כן, נפסק שהעובדים הרימו את הנטל וביססו את החשד לפיו פיטוריהם נעשו משיקולים פוליטיים, שהינם אסורים. רשות הדואר לא הצליחה להפריך חשד זה, ובכך היה טעם נוסף לביטול החלטת הפיטורים. במקביל, נקבע שהחלטת הפיטורים לא עמדה במבחן הסבירות והמידתיות.
הסעד
בית הדין האזורי קבע שלאור השינוי הארגוני שחל ברשות הדואר, אופי עבודת והעסקת המפוטרים וחלוף הזמן, לא היה מקום להעניק סעד של אכיפה. בית הדין הארצי קיבל החלטה זו וקבע שהטעמים בגינה היו סבירים ומוצדקים. כלומר, לא היה מקום להורות על אכיפת יחסי העבודה בין הצדדים.
עם זאת, בית הדין הארצי קבע שגובה הפיצוי שנפסק לעובדים היה נמוך ולכן הוחלט להגדילו. על כן, הרשות חויבה לשלם לכל אחד מן העובדים פיצוי נוסף בגובה של ארבע משכורות חודשיות. במקביל, נקבע שעל הרשות לשאת בהוצאות שכר טרחת עורך הדין מטעם העובדים.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
