תביעת נזקי רכוש עקב שריפה ודחייתה בגין חשד להונאת ביטוח

כאשר מגיעה תביעה לבית המשפט כנגד חברת הביטוח, יש לנו תחושה שחברת הביטוח מתכחשת לחובותיה לשלם את תגמולי הביטוח שלא בצדק. כפי שנראה להלן, יש גם מקרים בהם חברות הביטוח נאלצות להתמודד באמת ובתמים עם ניסיונות להונאות ביטוח למיניהן.
התובעת במקרה זה הייתה חברה שעסקה בייבוא, שיווק וייצור רהיטים. במהלך חודש אוקטובר בשנת 2000 פרצה שריפה במחסן התובעת.

יש לכם שאלה?

פורום תביעות ביטוח

במועד השריפה, התובעת הייתה מבוטחת בפוליסת ביטוח שביטחה בין היתר גם נגד מקרי שריפה. השריפה גרמה לתובעת נזקים בגובה 1,987,978 ₪ אותם היא תבעה מחברת הביטוח. הנתבעת במקרה זה הינה חברת הביטוח שסירבה לשלם את הסכומים הנדרשים בטענה כי מדובר בהצתה מכוונת של העסק על ידי התובעת או אנשים מטעמה.

נטל השכנוע בטענה של גרימת מקרה ביטוח בכוונה

בית המשפט העליון פסק כי כאשר חברת ביטוח טוענת לכך שהמקרה הביטוחי אירע בכוונה, הרי שהנטל לשכנע את בית המשפט בנכונות הטענה רובץ על כתפי חברת הביטוח. כלומר, במקרה הנוכחי, חברת הביטוח היא זו שצריכה לשכנע את בית הישפט שבוצעה הצתה מכוונת ומי שביצע אותה הינה התובעת או מי מטעמה.

האם מדובר בהצתה?

הבעלים של הנתבעת היה היחיד שידע את הקוד של האזעקה בעסק, והיחיד שאחז במפתחות העסק. לטענתו, הוא עזב את העסק ביום האירוע בשעה 20:30 בערך. חוקר השריפות שהעיד בבית המשפט קבע בוודאות מלאה שהשריפה נגרמה כתוצאה מהצתה שמקורה בתוך המחסן ולא מחוצה לו. גם קצין החקירות של שירותי הכיבוי שהעיד בפני בית המשפט ציין כי קיים חשד גבוה שמדובר בהצתה. הדגימות שנלקחו מזירת האירוע הצביעו על הימצאות מרכיבי בנזין במוקדי האש. להערכת המומחים, הבנזין פוזר בבית העסק בחמש נקודות שונות. גם חוקר המז"פ שהגיע למקום הסכים כי השריפה פרצה כתוצאה מפיצוץ שאירע בתוך המחסן, פיצץ שנגרם כתוצאה מהצתה. מכל העדויות לעיל, בית המשפט הסיק כי השריפה פרצה כתוצאה מהצתה מכוונת.

האם ההצתה בוצעה על ידי התובעת או מי מטעמה?

בית המשפט מציין כי לא הוכח באופן חד משמעי מי הצית את השריפה שפרצה. למרות זאת, לפי מאזן ההסתברויות לפיו מכריעים במשפט אזרחי, הרי שחברת הביטוח הצליחה להוכיח שיש סבירות גבוהה יותר שהשריפה פרצה כתוצאה מהצתה מכוונת של הבעלים של התובעת, מאשר שהשריפה פרצה כתוצאה מהצתה מכוונת של גורם אחר.

בית המשפט העליון שנדרש לשאלה דומה, ציין בעבר כי כאשר חברת הביטוח מצליחה להוכיח כי השריפה נגרמה עקב הצתה, מספיק לה להראות כי למבוטח היה מניע והזדמנות ליצור את השריפה, על מנת שהיא תביא להעברת נטל הראיה לכתפו של המבוטח להוכיח אחרת.

לגבי שאלת המניע, בית המשפט ציין כי מהראיות שהוצגו בפניו, מצבה הכלכלי של החברה לפני השריפה לא היה טוב. הבעלים נאלץ לפטר את העובד שלו, לא היו הזמנות חדשות ולא היו הובלות של רהיטים חדשים. הבעלים העיד כי הוא שכר שתי חנויות בראשון לציון, אולם הוא נאלץ לסגור אותן משום שהעסקים לא היו טובים. אומנם הבעלים הכחיש בבית המשפט כי מצב העסק היה רע, אך הכחשה זו הייתה בניגוד למה שהוא אמר בחקירותיו הראשונות במשטרה וכן בפני חוקר חברת הביטוח.

גם העדים האחרים שהופיעו מטעם התובעת העידו כי העסקים לא היו מוצלחים. יתר על כן, במהלך חקירתו של הבעלים התברר כי מעט לפני השריפה, הוא התחיל לגלגל רעיון לעסק אחר, יבוא זהב מניגריה. גם התנהגותו של הבעלים לאחר שהתברר לו על השריפה הייתה מוזרה. כאשר הוא גילה על השריפה, הוא לא הגיע ישר למקום אלא התקשר לחברו העסקי לדבר על עסקי הזהב. כמו כן, הוא ציין כי לא הגיע ישר למקום משום שאכל ארוחת ערב. לאור זאת בית המשפט קבע כי נכון יהיה לקבוע כי לתובעת היה מניע להצית את העסק.

לגבי יסוד ההזדמנות, אז אין חולק כי הבעלים שהה ביום השריפה במחסן עד לשעה 20:30. חוקרי השריפות קבעו כי הפיצוץ שגרם להתלקחות אירע בשעה 20:54, וכי ההכנה לשריפה נמשכה כעשרים דקות. לאור העובדה שקוד האזעקה ומפתחות העסק היו בידי הבעלים בלבד, ברורה המסקנה כי הייתה לבעלים גם ההזדמנות להצית את העסק. לסיכום, בית המשפט דוחה את התביעה של התובעת נגד חברת הביטוח, ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 90,000 ₪.