בתי החולים אמורים להעניק טיפול רפואי שייטב מצבם של החולים שמגיעים למקום. אולם, ישנם מקרים בהם הטיפול הרפואי שניתן הינו לקוי או שגוי וכתוצאה מכך, לחולה נגרם נזק נוסף, לעיתים אף בלתי הפיך. במקרים אלו, לחולה קמה זכות תביעה בגין רשלנות רפואית. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום רשלנות רפואית בניתוח
פורום תאונות ברחוב
פורום תאונות כלליות
פורום אחוזי נכות
פורום נזיקין
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה בגין רשלנות רפואית. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 16.05.02, התובעת נפלה ברחוב באחד מערי הארץ. היא הופנתה לטיפול רפואי בבית החולים הנתבע. שם, נערך לה צילום וידה גובסה. הרופא המטפל שחרר את התובעת והמליץ על מעקב ובדיקה אצל רופא אורטופד כעבור עשרה ימים. בחלוף מספר ימים אלו, התובעת התייצבה לבדיקת מעקב וערכו לה צילום נוסף. אז התגלה שהשבר לא התאחה ומצבו החמיר.
טיעוני הצדדים
לטענת התובעת, בעקבות הטיפול שניתן לה בבית החולים נגרם לה קיצור ניכר של עצם ביד. לשיטתה, הרופא המטפל טעה בסוג הטיפול אותו העניק מאחר שהוא לא קיבע את השבר בגבס ארוך ושחזור ניתוחי. התובעת הוסיפה שבפועל, היא נבדקה על ידי אורטופד רק כעבור עשרים ימים ממועד שחרורה בעקבות מחדליה של הנתבעת. בהקשר זה, התובעת טענה שההנחיות אותן קיבלה מבית החולים בעת השחרור לא היו ברורות מספיק והיה על הנתבעת לדאוג לקביעת תור לבדיקה מיד לאחר שהומלץ עליה. לטענת התובעת, טיפול זה עלה לכדי רשלנות הנתבעת.
מנגד, הנתבעת חלקה על טענות התובעת לגבי אופן הטיפול שניתן לאחרונה בבית החולים והדגישה שלא הייתה רשלנות. לחלופין, נטען שגם במידה והנתבעת תמצא אחראית לנזקה של התובעת, לאחרונה אשם תורם בשל פנייתה המאוחרת לבדיקת אורטופד. בנוסף, הנתבעת טענה שהיה על בית המשפט לבחון האם התקיים קשר סיבתי בין התרשלותה, במידה שיקבע שאכן התרשלה, לבין מצבה של התובעת, שנזקה נגרם מלכתחילה עקב התאונה בה הייתה מעורבת. יש לציין שכל אחד מהצדדים תמך טענותיו בחוות דעת של מומחה רפואי מטעמו.
התרשלות הנתבעת במתן הטיפול הרפואי
במחלוקת זו, השופט העדיף את חוות הדעת של המומחים מטעם הנתבעת על פיה, לא נפלה התרשלות בטיפול שהתובעת קיבלה בבית החולים. כלומר, השופט קבע שההחלטה לקבע את השבר כפי שקובע הייתה החלטה סבירה במסגרת האפשרויות הטיפוליות שעמדו בפני הרופא המטפל.
האיחור בבדיקת האורטופד
על פי חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת, התובעת היא שהשתהתה בפנייה לבדיקת אורטופד ולכן היה מקום לייחס לה אשם תורם לנזקה. מנגד, בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת נאמר שהטיפול באחרונה לא העיד על שיקול דעת לגבי חומרת השבר והמשך המעקב. כלומר, נטען שהטיפול היה רשלני. לאור האמור לעיל, ועל סמך חוות דעת נוספות שהוצגו בפני בית המשפט, השופט קבע שפרק הזמן שחלף בין הקיבוע בבית החולים לבדיקת האורטופד הוא שגרם להחמרה במצבה של התובעת ואובדן סיכויי ההחלמה שלה.
עוד נקבע שהאחריות לכך הייתה על הנתבעת. שכן, ההנחיה שנכתבה בגיליון השחרור של התובעת באשר לפניה לאורטופד כעבור 10 ימים לא הייתה ברורה ומספקת. לא זו אף זו, לאחר שהתובעת ביצעה צילום חוזר בבית החולים, היה על עובדי הנתבעת לבדוק את תוצאות התצלום ובהתאם, לפעול לקביעת תור דחוף ומיידי לאורטופד ולא כעבור 10 ימים נוספים. השופט פסק שאחריות זו הוטלה על עובדי הנתבעת מכוח תפקידה הכולל של קהילת הרופאה.
לאור האמור לעיל, השופט קבע שהנתבעת התרשלה הן במתן הנחיות לא ברורות בעת השחרור מחדר המיון והן באי נקיטת פעולות יזומות לבדיקת התובעת על ידי אורטופד לאחר שחלפו 10 ימים ממועד שחרורה. בנסיבות אלו נקבע שלא היה מקום לייחס לתובעת אשם תורם מאחר שלא נבדקה על ידי אורטופד במועד.
קיומו של קשר סיבתי ופסיקת פיצויים
בסופו של הדיון, השופט קבע שהיה קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעת לבין הפגיעה בסיכוי ההחלמה של התובעת ולכן האחרונה הייתה זכאית לפיצוי. עם זאת, רק חלק מנזקה של התובעת נגרם מההתרשלות והחלק האחר היה נותר ממילא בהתחשב בנסיבות התאונה וסוג הפציעה. השופט הדגיש שלצורך חישוב הפיצויים, לא היה צורך לקבוע במדויק את שיעור הנזק שנגרם בעקבות ההתרשלות ולבסוף נפסקו לתובעת פיצויים בסך של 63 אלף ₪.
.jpg)
