תביעה בגין הפרת התחייבות מצד צבא הגנה לישראל

רשות שלטונית שמפרה הבטחה מחייבת ומסוימת שניתנה על ידי מי שמוסמך לתת אותה ובמטרה להקנות לה תוקף משפטי מחייב, נדרשת לפצות את מקבל ההבטחה. קרי, את מי שהסתמך על מתן ההבטחה ונפגע מהפרתה. הלכה זו חלה על כל רשות שלטונית, לרבות רשויות הצבא. להלן דוגמא לכך.

יש לכם שאלה?
פורום שוויון הזדמנויות בעבודה
פורום זכויות עובדים
פורום זכויות וחובות מעסיקים
פורום זכויות נשים בעבודה

במקרה זה, התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויים נגד צה"ל. לשיטתה, צה"ל הפר התחייבותו לממן את לימודי התואר הראשון שלה ולא שילם לה שכר במשך כל תקופת הלימודים. במסגרת הסכום שנתבע, התובעת דרשה פיצוי בגין עוגמת נפש והפגיעה המקצועית שנגרמה לה כתוצאה מסיום מוקדם של שירותה הצבאי.

שירותה הצבאי של התובעת

על פי עובדות המקרה, התובעת שירתה כקצינה בחיל הים ולאורך תקופת שירותה, זכתה לחוות דעת חיוביות ותוארה כקצינה מצטיינת. בספטמבר 2000 היא החלה לבצע תפקיד מקצועי שדרש ניסיון רב יותר ודרגה גבוהה יותר ממה שהייתה לה. היא שימשה בתפקיד זה עד חודש אוקטובר 2001.

במשך תקופת השירות בתפקיד זה, חוות הדעת שניתנו על התובעת כללו שבחים אודות השקעתה ורצונה להצליח בתפקיד, אך גם חוסר שביעות מתפקודה. באוקטובר 2001, הוחלט להעבירה לתפקיד קל יותר ולאחר מכן להוציאה ללימודים אקדמיים. יש לציין שאותה עת התובעת הייתה בהריון ולכן, הוחלט שבתום חופשת הלידה היא תשובץ לתפקיד קל יותר ורק לאחר מכן תצא ללימודים.

בשובה של התובעת מחופשת הלידה, באוקטובר 2002, היא שובצה לתפקיד פשוט יותר והוסבר לה שהוצאתה ללימודים מותנית בהצלחתה בתפקידה הנוכחי. בסופו של דבר, התובעת לא יצאה ללימודים כפי שהובטח לה והיא שוחררה משירות צבאי בינואר 2004. לטענת צה"ל, שחרור התובעת נדרש לנוכח קיצוץ תקציבי. קרי, היה מדובר בתהליך בלתי נמנע שנבע מצרכי המציאות ושביטול תוכנית הלימודים נעשה לנוכח חוסר שביעות רצון תפקוד התובעת במסגרת הצבאית.

קבלת התביעה

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופטת קיבלה את התביעה. ראשית, היא הדגישה שטענת צה"ל בדבר חוסר שביעות רצון מתפקוד התובעת העלתה תמיהה, לנוכח חוות הדעת החיובית בעניינה שניתנה חודש טרם קבלת ההחלטה על שחרורה. כמו כן, צוין שצה"ל לא סיפק הסבר סביר לעובדה שהקיצוצים להם טען לא היו כה חריפים ובפועל, התובעת הייתה הקצינה היחידה ששוחרה אותה עת לפני שיצאה ללימודים אקדמאיים.

הפרת הבטחה

לאחר מכן, נפסק שהנתבעת הפרה במעשיה את ההבטחה השלטונית שהעניקה לתובעת בדבר יציאה ללימודים. הודגש שהבטחה זו ניתנה לתובעת אך הותנתה במילוי התפקיד אליו שובצה בצורה משביעת רצון. כאמור, על פי חוות הדעת שניתנו בעניינה של התובעת, היא מילאה תפקידה לשביעות רצון מפקדיה, הפגינה נחישות ורצון להצליח וראתה בשירותה הצבאי כשליחות. על כן, לכאורה, לא הייתה סיבה שלא לשלוח את התובעת ללימודים.

צה"ל טען שהפר הבטחה זו עקב שינוי משמעותי בנסיבות. דהיינו, קיצוץ תקציבי מהותי. אולם, נקבע שטענה זו נטענה באופן מעורפל ולא הוכחה. קרי, צה"ל לא הוכיח שנערך קיצוץ משמעותי בחיל הים שפגע בקצינים או נגדים נוספים, שיועדו לצאת ללימודים. מעבר לכך, לא הוכח שהתפקיד שהתובעת מילאה בעת שובה מחופשת הלידה בוטל עקב הקיצוץ.

בסופו של דבר, נקבע שהקיצוץ בא לביטוי בפגיעה בשירות התובעת בלבד, ובהפרת ההבטחה שניתנה לה בדבר יציאה ללימודים. זאת תוך התעלמות מחוות הדעת החיוביות שניתנו בעניינה של התובעת. באשר לסעד, השופטת מצאה שהתובעת הייתה זכאית לפיצוי בשווי 30 אלף ₪ בגין נזק לא ממוני, אך לא לפיצוי בגין אובדן השתכרות. זאת מאחר והיא קיבלה מענק שחרור בגובה 120 אלף ₪ שהווה פיצוי על ההפסד הכספי שנגרם לה עקב שחרורה.