המחוקק קבע בסעיף 9(ב) לחוק עבודת נשים כי אסור לפטר אישה העוברת טיפולי פוריות, לקראת ילדה הראשון או השני, במשך כל ימי היעדרותה. לכלל זה נקבע חריג, והוא שניתן לפטר אישה במצב באחד מן המצבים האמורים אם ניתן על כך אישור על ידי הממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת. הפרשה הנידונה עסקה בכך.


יש לך שאלות?
פורום זכויות עובדים
פורום זכויות נשים בעבודה

פורום זכויות וחובות מעסיקים

פורום שוויון הזדמנויות בעבודה


המבקשת הועסקה במשרד החוץ, המשיב 2, ובמשרד הקליטה, המשיב 1, בתפקיד מנהלת "הבית הישראלי" בעיר מיאמי שבארצות הברית, במעמד של "עובד מקומי ישראלי" באמצעות משרד החוץ. משרד הקליטה היה צריך לפקח בפועל על תפקודה של המבקשת. המבקשת הגישה בקשה לממונים עליה, בה ביקשה לצאת לחופשה ללא תשלום, אך לא ציינה את הסיבה לבקשתה. בפועל, המבקשת רצתה את החופשה על מנת לעבור טיפולי הפרייה בישראל. המבקשת סיפרה על כך רק למנהלת הישירה שלה, אשר עבדה גם היא במשרד הקליטה. תחילה, בקשתה של המבקשת נדחתה. לאחר מכן, המבקשת קיבלה מכתב מאת המשיבים, בו צוין כי נשקלת אפשרות סיום העסקתה עקב התנהלותה הלקויה.


המבקשת טסה לישראל, עקב אישור מאוחר יותר של הקונסול לבקשתה, והחלה לעבור טיפולי פוריות. המשיבים הגישו בקשה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת, בה ביקשו לסיים את העסקתה של המבקשת. הממונה סרב לבקש זאת, היות והכריע כי "קיים קשר ישיר בין בקשת המשיבים לפיטורי המבקשת לבין טיפולי הפוריות אותם עוברת המבקשת". בפועל, המשיבים העסיקו עובדת חלופית ואחראית המבקשת ציינה בפניה כי לא ניתן לשנות את המצב החדש שנוצר.


המבקשת טענה כי המשיבים היו מרוצים מעבודתה, כי יציאתה לחופשה ללא תשלום אושרה וכי הבקשה לפיטוריה לא אושרה על ידי הממונה. לפיכך, המבקשת טענה כי "פוטרה שלא כדין, בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה מאחר שפוטרה מעבודתה במהלך טיפולי הפוריות". מנגד, המשיבים טענו, בעיקר, כי המבקשת זנחה עבודתה ללא אישור והביעו חוסר שביעות רצון מעבודתה.


האם בית המשפט הורה על החזרת המבקשת לעבודתה?


בית המשפט ציין כי "מדובר באותם מקרים חריגים המחייבים מתן צו לאכיפת יחסי עובד-מעביד. כאשר נלקחת בחשבון העובדה כי המבקשת מועסקת במשרד ממשלתי, מתחדדת מסקנתנו זו, לא הרי רשות היחיד כרשות הציבורית. יתרה מזאת, במקרה דנן עסקינן בחוק ספציפי האוסר בנסיבות העניין פיטורים. המבקשת איננה מספקת שירות אישי אלא היא עובדת מדינה, כפי שהממונים עליה והכפופים לה הם עובדי מדינה. חובות הנאמנות שלה הינן כלפי הציבור והאלמנט של שירות אישי במקרה זה, מופחת מאשר בעסק פרטי".
בית המשפט קבע כי אין לקבל את עמדת הנתבעים, לפיה המבקשת פוטרה היות ולא היו מרוצים מעבודתה, שכן לא סיפקו ראיות לכך. כפי שצוין, "מהימנעות המשיבים למסור ראיות אלו לבית הדין, מסיקות אנו כי מסירת ראיות אלו היה בה כדי להזיק למשיבים או שראיות אלו אינן באמתחתם והמשיבים לא יכלו ליצור יש מאין".


בית המשפט קבע כי "בנסיבות העניין מושא תיק זה, המבקשת עדיין מצויה בטיפולי פוריות, ועל פי דין קונקרטי וספציפי, לא ניתן לפטרה וכך גם קבעה הממונה בהחלטתה עוד קודם הפיטורים. היה והמשיבים מבקשים לפטר את התובעת, עליהם לפנות לממונה על מנת לבקש להתיר את פיטוריה". לאור כך, בית המשפט ביטל את פיטורי המבקשת וחייב את המשיבים בהוצאותיה המשפטיות.