לפי סעיף 6(ג) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, בית המשפט רשאי לבצע "הרמת מסך" ולחייב את בעלי המניות בחברה בחובות החברה, במקרים חריגים בהם, בין היתר, נעשה שימוש בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שלא בתום לב. בפרשה הנידונה בית המשפט בחן את אפשרות הטלת האחריות על מנכ"ל החברה, אשר היה גם בעל המניות בה, על פי סעיף זה.


יש לך שאלות?
פורום תביעה אזרחית

פורום הקמת חברה


סוכן מטעמה של הנתבעת התקשר אל התובעים, זוג מבוגרים חרדים, וציין בפניהם כי זכו במתנה הודות לרשת מזון כלשהי, וכי על מנת לקבלה עליהם לגשת למשרדי הנתבעת. במהלך השיחה, נציג הנתבעת הציג את החברה כעוסקת בתיירות פנים וחוץ, בעוד בפועל דובר בחברה פרטית אשר התעסקה באיתור אנשים לצורך צירופם למועדון נופש.

 

התובעים הגיעו אל משרדיה של הנתבעת והוכנסו אל אולם גדול יחד עם זוגות נוספים. כפי שתואר בפסק הדין, בני הזוג "התבקשו לכבות את המכשירים הסלולאריים ובמהלך 5 שעות היו נתונים לשיווק אגרסיבי ומסיבי של סוכני חברה מתחלפים, כאשר ברקע הושמעה מוסיקה מחרישת אוזניים, שלא הותירה יכולת לשמוע ולהבין את המסרים המועברים באופן נהיר וברור". לאחר חצי שעה, בני הזוג ביקשו לצאת מן האולם, בייחוד היות ובפועל המצגת עסקה ביחידות נופש בתאילנד, אך לא הצליחו לעשות כן.


כאשר התובעים טענו בפני נציגת הנתבעת כי אינם מעוניינים בנופש בחוץ לארץ, נאמר להם כי זכות הנופש בחבילה שהוצעה כללה גם בתי מלון ברחבי הארץ. היות ולבני הזוג הייתה יחידת נופש בקלאב הוטל אילת, הנתבעים התחייבו לרכוש את יחידת הנופש באילת ולקזז את המחיר בגינה מהעסקה כולה. בין הצדדים נחתם ההסכם, כאשר התובעים התחייבו לשלם סכום של 49,202 שקלים. בפועל, התובעים חזרו לביתם וגילו שבחוזה צוין כי מדובר ביחידת נופש בתאילנד וכי הוטעו. כמו כן, התחייבויות נוספות של הנתבעת לא הועלו על הכתב. התובעים שלחו לנתבעת בקשה לבטל ההסכם עקב מצגי השווא, ועקב כך, הוזמנו התובעים למשרדי הנתבעת בשנית, שם ניתנה להם הנחה על הסכום הכולל ואף הוספו ההתחייבויות שניתנו לתובעים קודם לכן בכתב. כן צוין כי את יחידת הנופש יעביר מנכ"ל הנתבעת למתווך חיצוני. בפועל, הנתבעת ומנהלה לא עמדו בהתחייבויותיהם ומכאן תביעה זו – על השבת הסכום ששילמו בסך 36,647 שקלים, על 5,258 שקלים פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם ותשלום בסך 2,000 שקלים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.


כיצד הכריע בית המשפט?


בית המשפט קבע כי "כתב התביעה, תצהיר העדות הראשית של התובעים ונספחיהם מפורטים ומצביעים באופן ברור על הפגמים בהליך כריתת ההסכם והפרות ההסכם, שבוצעו על ידי הנתבעת. מאידך, הנתבע לא הצליח לעמוד בנטל המוטל עליו ולהוכיח את טענות ההגנה כראוי". כמו כן, נקבע כי "התובעים הצהירו על אשר אירע להם באופן אישי וניכר, כי דבריהם אמת. מעבר לכך, התובעים צירפו מכתבים ומסמכים שנכתבו בסמוך לאירועים ומסמכים אלו תומכים בגרסתם ומעידים, על עקביותה".


בית המשפט קבע כי "הנתבעים נהגו בחוסר תום לב טרם כריתת החוזה וגם לאחריו. כמו-כן, לאורך כל ההתקשרות בין הצדדים, הפרו הנתבעים את ההסכם הפרות יסודיות ובוטות, כפי שפורט לעיל. לנתבעים הייתה יחידת נופש ב"קלאב הוטל" אילת וכל שחפצו היה לנפוש במלונות ברחבי הארץ במחיר מוזל. הנתבעת "הצליחה" למכור להם יחידת נופש בתאילנד וניסתה "למכור" להם נופש בארץ במחיר מלא. לאור כל האמור, ביטול ההסכם נעשה כדין והתובעים זכאים להשבת כל אשר שילמו לנתבעת ולפיצויים".


היות וכנגד החברה ניתן צו פירוק, בית המשפט בחן אם יש לחייב את מנכ"ל החברה, מר אורי רותם. בית המשפט ציין מספר מקורות שלפיהם ניתן להטיל את האחריות לתשלום על המנכ"ל, כאשר אחד מהם היה סעיף 6(ג) לחוק החברות, התשנ"ט-1999. בית המשפט קבע כי "בנסיבות שתוארו בפסק דין זה אין ספק, שיש לחייב את הנתבע באופן אישי בהשבת התמורה לתובעים ובפיצויים. החברה הוקמה על ידי הנתבע על מנת למכור יחידות נופש לצרכנים בארץ, בפרקטיקות ובשיטות שיווק שהותוו ביודעין על ידי הנתבע לעובדיו. ניתן לחייב את הנתבע באופן אישי" על פי דיני החברות, אך גם על פי דיני הנזיקין וחוק הגנת הצרכן.


לאור האמור, הנתבע 2, מנכ"ל החברה, חויב לשלם לתובעים את שתבעו, בצירוף 17,500 שקלים בין הוצאותיהם של התובעים בהליך.