לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, בתביעה אזרחית שאינה מקרקעין תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים. לכלל זה ישנם חריגים בחוק ההתיישנות, כאשר אחד מהם הוא המופיע בסעיף 7. לפי סעיף זה, "הייתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או אונאה". הפרשה הנידונה עסקה, בין היתר, בהסדר זה.
יש לך שאלות?
פורום תביעה אזרחית
החברה אשר נידונה בפרשה זו הייתה חברה זרה אשר בנתה בית מלון בירושלים ("פנינת דן"), ואשר נכנסה להליכי פירוק. מפרקי החברה הגישו תביעה על סך 25,000,000 דולר כנגד מנהליה, בגין כך שחובות החברה נוצרו עקב "ניהול עסק בתרמית" וכן "שימוש שלא כהוגן" בנכסי החברה. המבקשים, מנהלי החברה שבפירוק, הגישו בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת התיישנות העילה כנגדם. לדבריהם, הפרשיות הנטענות בוצעו לכאורה בין השנים 1992 ל-1996. היות ומאז עברו מעל ל-7 שנים – תקופת ההתיישנות לתביעה אזרחית לפי חוק ההתיישנות – יש למחוק את התביעה כנגדם על הסף (התביעה הוגשה ביום ה-15 בינואר 2007). מנגד, המפרקים טענו כי מועד מינויים למפרקים הוא בתוך 7 השנים וכי משום כך התביעה לא התיישנה.
האם בית המשפט הכריע שהתביעה התיישנה ומחק אותה על הסף?
בית המשפט ציין כי לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, בעילות תביעה של תרמית תחל תקופת ההתיישנות ביום הגילוי על התרמית. על פי ההלכה הפסוקה, יסוד ה'ידיעה' פורש כ"ידיעה ממשית הניתנת להוכחה". למפרקים לא היה קשר לחברה טרם מינויים, ולכן נקבע כי לא היו יכולים לדעת קודם לכן על עילת התביעה. משכך, נקבע כי צדקו המפרקים לגבי כך שתקופת ההתיישנות לא תמה.
בנוסף, בית המשפט ציין כי לפי סעיף 374 לחוק החברות, אם התברר למפרקים תוך כדי פירוק החברה שנושא משרה בחברה, בין יתר המנויים בסעיף, "השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה", בית המשפט יוכל לחייב את נושא המשרה בתשלום סכום כסף לחברה כפיצוי על מעשיו. אם כן, גם לפי הסדר זה "תחילת מרוץ ההתיישנות בתובענה של מפרק כנגד נושא משרה בתאגיד, מתחדשת מיום מינויו". גם מסיבה זו נקבע כי התביעה לא התיישנה. לאור האמור, הבקשה נדחתה והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים בסך 20,000 שקלים.
.JPG)
.jpg)
