כולנו מכירים את התמרורים המוצבים ליד חניות נכים. תמרורים אלו נועדו להודיע לכלל המשתמשים בכבישים כי החניות הללו יועדו באופן מפורש לנכים בלבד. לעתים מופיעים על תמרורים אלו שם של נכה ספציפי אשר רק הוא, כביכול, יכול להחנות את רכבו באותה החנייה. האם נכה אחר, בעל תו חנייה כדין, יכול להחנות באותה החנייה? בכך עסקה הפרשה הנידונה.


יש לך שאלות?
פורום תעבורה

פורום פלילי
פורום רישום פלילי
פורום כתב אישום


המערער בפרשה זו הוא נכה אשר היה בבעלותו תו נכה המאפשר לו להחנות בחניות המיועדות לנכים בלבד. ביום האירוע המתואר בפסק הדין, המערער החנה את רכבו במקום אשר יועד לחניית נכה ספציפי – אשר פרטיו סומנו על גבי התמרור הסמוך לחנייה. המערער נתפס והועמד לדין. בית משפט השלום הרשיע את המערער בעבירה על פי חוק סעיף 6(ב) לחוק העזר העירוני, והשית עליו תשלום קנס. על כך ערער הנכה, ובית המשפט התכנס על מנת להכריע בערעורו.


האם בית המשפט ביטל את הקנס?


בית המשפט קבע כי יש לזכות את המערער, וכפי שציין: "חוק העזר איננו נוגד חקיקה ראשית, וראש העיר היה מוסמך לקבוע על פי הוראות חוק העזר את מקום החניה במקרה דנן כחניה ייעודית לנכה ספציפי. אך אל לשכוח כי תכלית חוק חניה לנכים הינה להקל על נכים, ללא אבחנה בין בעלי תגי נכות שונים, ולאפשר להם נגישות, ניידות וגישה נוחה מטעמים ושיקולים של התחשבות בצרכיהם המיוחדים כנכים. כך גם היא תכליתו של חוק העזר במקרה זה, להקל עם נכה ספציפי בהתחשב בצרכיו המיוחדים, כבעל דרגת נכות גבוהה המתקשה בניידות, וזאת על פי קביעתה של ועדה מיוחדת בעניין".


בנסיבות המקרה, בית המשפט קבע כי באופן עקרוני לנכה הספציפי הרשום על התמרור יש את הזכות הראשונית להחנות באותה החנייה. עם זאת, "במקרה זה חנה המערער, שהינו נכה בעל תג חניה לנכים, במקום חניה שמסומן כמיועד לנכה ספציפי לזמן קצר ביותר ולצורך כניסה לחנות מסוימת. זאת ללא שפגש, בזמן הקצר הזה, את אותו נכה ספציפי, ללא שהפריע לו, וללא שום תלונה מאת אותו אדם ספציפי כנגדו עקב החנייה. המערער החנה במקום בו לא יצר סיכון סביר לעוברי דרך, ולא מנע מעבר חופשי לעגלות ילדים או נכים, כן בחנייתו זו לא הייתה הפרעה ממשית לתנועה. מכאן, יש להתחשב בנסיבות מסוימות ומיוחדות אלו של המערער". לכן, נקבע כי בנסיבות ספציפיות אלו ציון המילים "רק" או "בלבד" על התמרור לא שוללת חניה של נכה אחר לזמן קצר.

 

בסיום פסק הדין, בית המשפט העיר כי "נראה שיש מקום לבחון שוב את כל נהל הקצאת חניות לנכים מכוח החוק ולערוך אבחנה בין נכים שנכותם גורעת מכושר נידותם ובין נכים שמגבלותיהם אינן בתחום הניידות. ישנם נכים שכושר ניידותם נפגע והם אלו הנזקקים באמת לסיוע בסידורי חניה. ישנם גם נכים אחרים, שנכותם אולי חמורה ופוגעת באיכות חייהם וכושרם אף במידה משמעותית יותר, ואולם אין היא פוגעת בכושר נידותם. בנוגע לאלו יש לבחון את הצידוק שבהכשרת מקומות חנייה מיוחדים עבורם".