חוק העונשין קובע כי כאשר נאשם מורשע במספר עבירות אשר בגין כל אחת מהן היה נפסק לו עונש מאסר, הנטייה תהיה לקבוע כי תקופות המאסר יהיו חופפות, ולא מצטברות. המקרה שלפנינו מציג את שיקולי בית המשפט בקובעו האם תקופות המאסר יהיו מצטברות או חופפות.
יש לך שאלה?
ביום התאונה, הנאשם נהג בכביש 44 מכיוון מערב למזרח בנתיב הימני לכיוון נסיעתו. בהתקרבו לצומת באזור העיר ראשון לציון, האור שברמזור התחלף מירוק לאדום. במקום לבלום את רכבו, הנאשם האיץ את מהירות נסיעתו, ונכנס לצומת למעלה מ-9 שניות לאחר שהתחלף האור ברמזור לאדום. כתוצאה מכך, הנאשם פגע עם חזית רכבו בקטנוע, אשר חצה את הצומת באור ירוק, וגרם למותו של נהג הקטנוע.
הנאשם הורשע על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירת הריגה, לאחר שתחילה כפר בכתב האישום שיוחס לו, ובאחריותו לתוצאות התאונה. רק לאחר קביעת דיון לשמיעת הראיות בתיק, הצדדים הודיעו לבית המשפט על הסדר הטיעון. בפסק הדין, השופט קבע כי הנאשם נהג ברִכבּוֹ בפזיזות ותוך אדישות לתוצאות מעשיו, תוך שהוא נוטל במודע סיכון בלתי-סביר למשתמשים בדרך, וכך גרם למותו של המנוח.
בשלב הטיעונים לעונש, הצדדים נחלקו מה היה העונש שראוי היה להטיל על הנאשם, לאור עונש מאסר בפועל אשר נגזר עליו בתיק אחר.
המאשימה טענה כי נסיבות העבירה העידו על זלזולו של הנאשם לא רק בהוראות החוק, אלא גם בחיי אדם. כמו כן, המאשימה הדגישה את מידת הסבל והכאב שנגרמו לאלמנתו של המנוח ובנותיו הקטינות, כפי שעלו מהעדויות בתיק. בנוסף, המאשימה ציינה את גיליון ההרשעות התעבורתיות המקיף של הנאשם, אשר מעיד על מסוכנותו, לרבות הרשעתו בעבירה נוספת לאחר התאונה, וכן את גיליון הרשעותיו הפליליות ותקופות המאסר השונות אשר ריצה בעבר. לאור כל אלה, המאשימה טענה שהיה לגזור על הנאשם עונש מצטבר.
מנגד, הנאשם טען כי על אף הצער הרב הכרוך באובדן חיי אדם, מדובר היה בעבירה גבולית של כניסה לצומת באור אדום, ושאילולא התוצאה הקטלנית הייה מסתיימת בעונש קל בבית המשפט לתעבורה. בנוסף, הנאשם ציין כי לרוב במקרים מסוג זה כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של גרם מוות ברשלנות, אשר הענישה בגינה הינה פחותה, ולא עבירת הריגה. לבסוף, הנאשם טען כי הסתמך על כך שענישתו תהיה חופפת שעה שחתם על הסדר הטיעון, ועל הפרקליטות, ביודעה שמתקיים הליך מקביל, הייתה מוטלת החובה לגלות כי בכוונתה היה לעתור לעונשי מאסר מצטברים.
גזר הדין של בית המשפט
השופט קבע כי אומנם החוק קובע שברירת המחדל היא לריצוי חופף של שני עונשי מאסר שהוטלו בנפרד על נאשם, אולם החלתו על מקרה זה לא הייתה ראויה, שכן לא היה כל קשר בין שתי העבירות שבגינן נגזר על הנאשם עונש מאסר. השופט דחה את עמדת הנאשם לפיה הייתה מוטלת על הפרקליטות החובה להצהיר על כוונתה, שכן הנאשם הוא שבחר את העיתוי של ההודאות שמסר. מסיבות אלה, בית המשפט פסק כי העונש שיוטל על הנאשם יהיה מצטבר, ולא חופף.