כאשר חברת הביטוח נושאת בתגמולי הביטוח להם זכאי המבוטח, זכויות המבוטח עוברות לידיה, והיא "נכנסת בנעליו". כך, במידה ויימצא כי צד שלישי הוא שהיה אחראי, במעשה או במחדל, להתרחשות האירוע המזיק, חברת הביטוח תהיה בעלת הזכות לתבוע אותו בגין הנזק שנגרם לה בכך ששילמה למבוטח את דמי הביטוח. תביעה מסוג זה מכונה 'תביעת תחלוף', והזכות שמקימה אותה מעוגנת בחוק חוזה הביטוח.
עם זאת, במקרים שונים ייתכן כי הנתבע יטען להגנת אשם תורם יחסית, במסגרתה ייטען כי המבוטח עצמו אפשר במידה מסוימת את התרחשות הנזק, ולכן עליו לשאת בעלות היחסית של הנזק. המקרה שלפנינו מהווה דוגמא למצב זה, בו מוגשת תביעת תחלוף, ובמקביל הנתבע טוען לאשם תורם של המבוטח.
יש לכם שאלה?
התובעת, שהייתה חברת ביטוח, תבעה את הנתבעת, חברה שסיפקה שירותי שמירה ואבטחה, בגין תגמולי ביטוח והוצאות להן נדרשה כתוצאה משריפה שפרצה בבית העסק של המבוטח, כתוצאה מהצתה. כלומר, התובעת תבעה תביעת תחלוף בגין תגמולי הביטוח וההוצאות ששילמה למבוטח.
התובעת טענה כי הנתבעת התרשלה ו/או הפרה את חובותיה כשומרת שכר כלפי המבוטח, בכך שלא שמרה כראוי על בית העסק ואפשרה את שריפתו.
מנגד, הנתבעת טענה כי מילאה את כל חובותיה כלפי המבוטח וכלל לא התרשלה, ולכן לא הייתה עילה לחייבה בתשלום כלשהו בגין השריפה. בנוסף, הנתבעת טענה כי בעליו של בית העסק המבוטח התרשלו בכך שלא פיקחו על עבודת השומר.
הכרעת בית המשפט
לאחר שמיעת כל העדויות שהובאו בבית המשפט, השופט קבע כי השומר מטעם הנתבעת הזניח את משרתו ולא השגיח על בית העסק, ובכך לא ביצע את עבודתו באופן המינימאלי הנדרש. השופט קבע כי כתוצאה מהתנהלות זו של השומר, בניגוד למתחייב לפי הגדרות תפקידו, והחוזה המחייב בין הנתבעת לבין המבוטח, התאפשרה ההצתה של בית העסק. מכיוון שכך, השופט קבע כי על נתבעת היה לפצות את התובעת על נזקיה, שכן האחרונה הוכיחה את זכות התחלוף שלה, בהיותה המבטחת שנשאה בנזק בפועל.
עם זאת, השופט בחר לייחס למבוטח אשם תורם בשיעור של כ-30%, שכן השותפים אשר בית העסק היה בבעלותם היו ערים לסכנת הצתתו, לאור מקרה קודם. על אף כן, השותפים לא ביקרו באופן מספק את עבודת השומר, ובכך אפשרו גם הם את ההצתה, ולכן היה לפסוק אשם תורם לרעתם. לסיכום, בית המשפט קיבל את תביעת התובעת, וחייב את הנתבעת בתשלום 70% מסך הנזק שנגרם לה בעקבות השריפה.
.jpg)
