דחיית עתירה כנגד תוכנית המשנה ייעוד של חלק משטח מפעל פוליכרום

בית המשפט לעניינים מנהליים דנים בהחלטות של רשויות מנהליות אשר הפרט מבקש לערער עליהן. במקרה שלפנינו נידונה התערבות של בית משפט זה בהחלטה של רשות מקומית לשנות סיווג של קרקע.

יש לכם שאלה?
פורום מקרקעין

פוליכרום בע"מ, חברה אשר עסקה בתעשייה, עתרה כנגד המשיבים, ביניהם הועדה המחוזית לתכנון ובניה בחיפה, בנוגע להחלטתם לשינוי ייעוד של חלק משטח מפעל שהיה בבעלותה מ"תעשייה" ל"דרך". העותרת טענה כי כתוצאה מהחלטה זו נגזר כי היה להרוס את מבנה המפעל, או לפחות חלק משמעותי ממנו. העותרת טענה כי הלכה למעשה היה מדובר בהפקעה, למרות שהתכנית לא נקבה במילים אלה במפורש.

העותרות הגישו תחילה התנגדות לועדת המשנה להתנגדויות. שמאי אשר מונה על ידי ועדת המשנה קבע כי הפגיעה היא קטנה יחסית, ב- 7% משטחה של העותרת בלבד, ולכן לא היה בסיס לטענת העותרת לגבי הנזקים אשר היו צפויים להיגרם לה. ועדת המשנה קיבלה חוות דעת זו, ולכן דחתה את התנגדות העותרת. כמו כן, ועדת המשנה דחתה את בקשת העותרת לקבלת רשות להגשת ערר למועצה הארצית.

העותרת טענה בפני בית המשפט כי הריסת חלק מהמפעל תהווה פגיעה בתי מידתית בזכות הקניין שלה. העותרת טענה כי לא נערך דיון רציני בחלופות אפשריות, ולהפליה ושרירות לב מצד המשיבים.

העותרת טענה שבהליך התכנוני לאישור התוכנית נפלו פגמים מנהליים, כגון עניין אישי של ראש העיר, אי הזמנת העותרת לדיון, מינוי שמאי אשר היה מקורב לעירייה, וכדומה. מכיוון שכך, העותרת ביקשה לבטל את החלטת המשיבים.

מנגד, המשיבים טענו כי לא הייתה עילה להתערבות של בית המשפט, שכן הליכי התכנון היו ארוכים וממצים, כאשר התנגדות העותרת נשקלה בכובד ראש. בנוסף, התכנית הייתה טובה מבחינה תכנונית, ואיזנה בין האינטרסים השונים של כל הגורמים. לבסוף, גם אם ניתן לסווג את המקרה כ"הפקעה", היא הייתה פחותה מ-40%, ולכן לא חייבה בפיצוי.

הכרעת בית המשפט לעניינים מנהליים

השופט קבע כי דין העתירה היה להידחות, ולא היה נכון כי בית המשפט יתערב בהחלטת המשיבים. השופט נימק כי ההחלטה התכנונית התקבלה כדין, לאחר קיום הליך נאות ותקין, ללא משוא פנים.

השופט הדגיש כי בית המשפט לעניינים מנהליים איננו נוהג להתערב בהחלטות של רשות תכנונית, ואיננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה התכנוני מקצועי של הרשות התכנונית, שכן ההנחה היא שהרשות היא בעלת הידע, הניסיון והמקצועיות להחליט בשאלות תכנוניות.

במקרה זה, השופט קבע כי התכנית נבחנה לעומק על ידי המשיבים, ולאחר התחשבות בכלל הגורמים והאינטרסים, ולכן לא היה נכון להתערב בהחלטת המשיבים. לאחר עיון מקיף בראיות, השופט דחה את טענות העותרת.

בנוגע לסיווג נוסח הסעיף כ"הפקעה", השופט קיבל את הסברם של המשיבים כי נוסח הסעיף נועד למנוע מצב בו תופקע הבעלות במקרקעי ישראל, ולכן נקבעה הוראה מידתית יותר המחייבת את החכרת הקרקע לרשות המקומית. לאור על האמור לעיל, בית המשפט הורה על דחיית העתירה.