בשנים האחרונות יותר ויותר סכסוכים משפטיים נפתרים בהליכים אלטרנטיביים, כאשר מסלול אפשרי הוא פניה להליך בוררות. במקרים אלו, עלולות להיווצר מחלוקות לאחר מתן פסק דין הבורר – ונשאלת השאלה אל מי ניתן לפנות עם כך? כפי שהתברר בפרשה הנידונה, קיימים שני מסלולים לפיהם ניתן לתבוע בבית המשפט את אישור או ביטול פסק הבוררות.
יש לכם שאלה?
הצדדים להליך התקשרו בהסכם ראשון להקמת חברה אשר תנהל שתי מסעדות באילת. מסעדות אלו היו טרם ההסכם בבעלותם של המשיבים. בהסכם זה נקבע כי רואה חשבון ספציפי ימונה לתפקיד הבורר ביניהם, במידה שבין הצדדים יתעוררו מחלוקות משפטיות. לאחר שנוצרו סכסוכים בין הצדדים, הוחלט על עריכת ההסכם השני, לפיו המשיבים רכשו את מניותיהם של המבקשים בחברה. בהסכם זה, לעומת ההסכם הראשון, נקבע באופן כללי כי רואה חשבון אשר ימונה על ידי הצדדים יכהן גם כבורר ביניהם, כאשר לא צוין השם הספציפי של רואה החשבון.
לאחר החתימה על ההסכם השני, המבקשים הודיעו למשיבים על ביטולו. מנגד, המשיבים התנגדו לביטולו. בהמשך ההליך סיכמו הצדדים על מינוי רואה החשבון אשר היה נקוב בהסכם הראשון להיות הבורר בעניינם, ואכן הוא נתן פסק בורר. המשיבים הגישו את התביעה הנידונה בהליך זה על מנת שפסק הבורר יאושר על ידי בית המשפט, בעוד המבקשים עתרו לביטול הפסק. כטענה מקדמית המבקשים טענו כי בית המשפט אליו הוגשה התביעה כלל לא היה בעל הסמכות העניינית לדון באישור או בביטול פסק הבורר.
מיהו בית המשפט המוסמך?
צוין שעל פי ההלכה הפסוקה, במקרים בהם הבוררות מתנהלת על פי הסכם בוררות, בית המשפט המחוזי יהיה מוסמך לדון בתביעות הקשורות לבוררות, וזאת על פי סעיף 1 לחוק הבוררות. לצד בוררות רגילה זו, ישנה בוררות בהסדר מיוחד, לפיו בית המשפט מוסמך להעביר את הצדדים שבפניו לבוררות – ככל והם מסכימים לכך. הסדר זה מעוגן בסעיף 79ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. לפי מסלול זה, בית המשפט אשר העביר את הצדדים לבוררות הוא בית המשפט אשר מוסמך לדון בתביעות הנוגעות לבוררות. לפיכך, במסלול זה בית המשפט השלום או בית המשפט המחוזי הם אלו אשר מוסמכים לדון בתביעות הנוגעות לבוררות שנעשתה. זאת בעוד על פי המסלול הראשון, בו הצדדים הסכימו בהסכם שנחתם ביניהם על בוררות במקרה של סכסוך, בית המשפט המחוזי הוא היחידי אשר יכול לדון בתביעות הנוגעות לבוררות.
תוקף ההסכמים שנחתמו
בית המשפט קבע כי המקור להפניה לבוררות במקרה זה הוא ההסכם שנערך בין הצדדים – ההסכם הראשון, ההסכם השני או ההסכם השלישי. כאמור, הסכם זה נערך בפני בית המשפט. הודגש כי ללא ההסכם השלישי, "היה על בית המשפט להכריע תחילה בשאלה, האם הסכם ב' בוטל כדין על ידי המבקשים, אם לאו. שאם תאמר שהסכם ב' תקף אזי על הצדדים למנות בורר בדרך שהותוותה בהסכם ב' (רואה חשבון מוסכם, ובהעדר הסכמה – פניה ליו"ר לשכת רואי החשבון למינוי הבורר), ואם תאמר שהסכם ב' בטל והסכם א' הוא התקף, אזי הבורר הינו רו"ח בן דוד". זהו רואה החשבון הספציפי עליו הוסכם במסגרת ההסכם הראשון.
לאור האמור, בית המשפט קבע כי הוא היה מוסמך לדון בתביעה אשר נגעה להסכם הבוררות, ולכן דחה את הבקשה לדחיית התביעה על הסף. עקב תוצאה זו, בית המשפט החליט לחייב את המבקשים בסך של 5,000 שקלים עבור הוצאות המשיבים.
