רבים לא יודעים כי גם זיכרון דברים אשר נחתם בין צדדים יכול לחייבם. במקרים אלו, בתי המשפט בוחנים אם בזיכרון הדברים נקבעו הפרטים הנדרשים על מנת להוציא העסקה אל הפועל ("דרישת המסוימות") ואם הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בעסקה ("דרישת גמירת הדעת"). במקרים אלו, מתאפשר כי אחד מן הצדדים יבקש להתנער מהתחייבותו, בטענה כי אין מדובר בחוזה אלא רק זיכרון דברים כללי. בזיכרון הדברים ניתן לסכם על פיצוי מוסכם, אשר אחד הצדדים ישלם אם יפר את זיכרון הדברים. הפרשה הנידונה עסקה בסוגיה זו.
יש לכם שאלה?
המערער בפרשה זו היה הבעלים של דירה בת 4 חדרים בחולון. המערער התקשר עם מתווך אשר הפנה אותו לבני הזוג אטינגר, המשיבים במקרה דנן. בני הזוג פנו קודם לכן אל המתווך על מנת שימצא להם דירה, ואף הביעו רצונם לרכוש את דירתו של המערער כאשר היא הוצגה להם. יש לציין כי בפועל בני הזוג אטינגר רצו לרכוש את הדירה עבור צד שלישי - קרובת משפחתם. בפגישה אשר נערכה בין המערער לבין בני הזוג, בנוכחותו של המתווך, נכרת זיכרון דברים בו סוכם מחיר המכירה, מועדי התשלום, מועד מסירת החזקה, מועד כריתת חוזה המכר והפיצוי המוסכם בשיעור של 10% מהתמורה במקרה של הפרה יסודית (כאשר מחיר הדירה אשר נקבע היה 121,500 דולר).
היות ובפועל הסכם המכר לא נערך, המערער חתם עם צד שלישי על מכירת הדירה – בסכום הגבוה ב-9,500 דולר מהסכום שנקבע עם בני הזוג אטינגר. לאור זאת, המשיבים הגישו תביעה כנגד המערער, בה דרשו את הפיצוי המוסכם שנקבע בזיכרון הדברים, תוך שנטען כי האחרון הפר את זיכרון הדברים שנחתם. מנגד, המערער הגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, בו טען כי המשיבים הם אלו אשר הפרו את זיכרון הדברים, והוא ביקש מבית המשפט לפסוק לו דווקא את הפיצוי המוסכם האמור.
החלטת בית משפט קמא
בית משפט קמא לא קיבל את גרסתו של המערער, תוך שקבע כי לאחרון עמדו מספיק בטוחות שהעסקה תצא בסופו של דבר אל הפועל. התנהלותו של המערער, כפי שנקבע, נועדה על מנת להשתחרר מן ההסכם ולקבל תמורה יותר גבוהה עבור דירתו. כמו כן, נקבע כי המשיבים מילאו את דרישותיו של המערער, כך שלא הייתה לו עילה לראותם ככאלו אשר הפרו את זיכרון הדברים. לאור זאת, בית משפט קמא חייב את המערער בתשלום 53,052 שקלים למשיבים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך הדין שייצגם בהליך. על הכרעה זו הוגש הערעור אשר נידון בהליך דנן.
החלטת ערכאת הערעור
השופט ציין עוד בראשית דבריו כי דין הערעור להידחות, וזאת משום שהוא עסק בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא. בעניין זה, השופט הזכיר כי מדובר "בשאלות שבעובדה ובמהימנות – קביעות שבית משפט שלערעור לא יתערב בהן אלא במקרים חריגים, והמקרה שלפנינו אינו אחד מהם".
השופט ציין כי על בני הזוג אטינגר היה לומר למערער את זהות הקונה של הדירה. אולם, בהמשך המשא ומתן ביניהם בני הזוג אכן גילו למערער את זהות הקונה. נקבע כי התנהלותו של המערער היא זו אשר הובילה לאי החתימה על הסכם המכר, שכן הלה הפנה את בא כוח המשיבים לעורכת דין אשר לא ייצגה אותו. כמו כן, גם העובדה שהמערער לא ענה לשיחות הטלפון ולמכתבים ששלח בא כוח המשיבים בדבר רכישת הדירה גרמה לאי החתימה.
בעניין זה, נטען כי באחד מן המכתבים שכתב בא כוח המשיבים צוין כי התמורה עבור הדירה בידו וכי המשיבים מעוניינים להוציא את העסקה אל הפועל, אך לרות זאת המערער לא השיב. התנהלות זו של המערער, כפי שנקבע, נבעה מרצונו למכור את הדירה לאחרים במחיר יותר גבוה – כפי שאכן עשה בפועל. לאור האמור, בית המשפט דחה את הערעור וחייב את המערער בתשלום הוצאות המשיבים בסך 20,000 שקלים.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
